נהיל גברה סלאסי ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר נולד במזרחה של ירושלים, והיה תושב ירושלים עד שנת 1966 תחת שלטון ירדן. אותה עת עזב את ירושלים, היגר לארץ זרה, ומאז מבקר הוא בירושלים מעת לעת. לימים השתקע העותר בנורווגיה, זכה באזרחות נורווגית והיה לתושב קבע בנורווגיה. בשנת 1977 ביקר העותר בארץ, נשא לו אשה בארץ, ועבר עם אשתו להתגורר בנורווגיה. לבני הזוג אף נולדה בת. לימים התגרש העותר מאשתו - אשר חזרה להתגורר בירושלים - ואולם הוא, העותר, נשאר בנורווגיה. אימו של העותר הינה תושבת בית-חנינא.

בשנת 1996 פנה העותר למשיבים וביקש לזכות באשרה ורישיון לישיבת-קבע בישראל במסגרת מדיניות "איחוד משפחות". משפחתו של העותר לעניין זה, היא אימו ובתו המתגוררת עם גרושתו. את בקשתו תמך העותר, בין השאר, באישורי רופאים על-כך שחלה במחלת הפסוריאזיס, שלריפוייה נדרש הוא לחיות במדינה בעלת אקלים חם יותר מאשר בנורווגיה. המשיבים סירבו לבקשה ומכאן העתירה שלפנינו.

לא מצאנו הצדק להתערב בהחלטתם של המשיבים. המשיבים פועלים על-פי קריטריונים אשר זכו לא אחת ולא שתיים לאישורו של בית-משפט זה, ובהתאם לאותם קריטריונים, כך סבורים המשיבים, אין הצדק להיעתר לעותר. ואמנם, העותר אינו יכול להכניס עצמו למסגרת אותם הקריטריונים אלא על-פי אותה הנחיה, הקובעת כי ניתן להעניק אשרה ורישיון לישיבת קבע ב"מקרים חריגים מיוחדים מסיבות הומניטריות ...". המשיבים לא מצאו כי נתקיימו בעניינו של העותר נסיבות הומניטריות ולדעתם אין הוא מציג מקרה חריג.

לא נמצאו לנו פגם או סירכה בהחלטתם של המשיבים ועל-כן מחליטים אנו שלא להתערב בהחלטתם.

רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים ולפיה (בלשונם): "לנוכח רצונו של העותר לבקר את בתו, ובמידה והיא תשהה בארץ, ישקלו המשיבים לאשר לעותר מעת-לעת אשרות ביקור ארוכות יותר מהרגיל".

בכפוף להצהרת המשיבים, אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, כ"ח בחשוון התש"ס (7.11.99).

שופטשופטש ופט