איתן קדם נ' חשב מינהל מקרקעי ישראל,מחוז ת"א ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עניינה של העתירה בבקשתו של העותר מבית המשפט כי יורה למשיבים לשלם את הסכומים שלטענתו נפסקו לטובתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים: י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) בתיק ע"א 2331/00. המשיבים טוענים כי הסכום שנפסק הועבר לעותר ביום 14.8.02. למעשה קיימת בין הצדדים מחלוקת באשר לפרשנות החלק האופרטיבי של פסק הדין, וכך נקבע שם:

"אנו מאמצים כאמור את הפעלת המנגנון באופן שבא לידי ביטוי בפסק דינו של השופט אוקון, וזוהי התוצאה שתחול על שלושת הערעורים. היינו, המינהל ישיב למערערים בהתאם לחסר בשטחם, לכל אחד בנפרד, סך המבוסס על השטח החסר כשהוא קשור למחיר הנכס בעת רכישתו על-ידי מי מהמערערים ומאותו תאריך בו נרכש הנכס על-ידם, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

יש לערוך חישוב כאמור לגבי כל ערעור וערעור ולשנות את התוצאה אליה הגיעה השופטת אחיטוב והשופטת מארק-הורנצ'יק. על החישוב שנערך על-ידי כב' השופטת אחיטוב יש להוסיף גם ריבית כחוק, ואילו אופן החישוב של השופטת מארק-הורנצ'יק ישונה וערעורו של המינהל בענין זה מתקבל....בנסיבות הענין לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות את מי מהצדדים וכל צד ישא בהוצאותיו".

העותר מדגיש את הקביעה כי הסכום יחושב על-פי מחיר הנכס "בעת רכישתו על-ידי מי מהמערערים", ולכן יש לחשב את התשלום לפי הסכום אותו שילם העותר לקונה המקורי, שרכש את הקרקע מהמינהל. על-פי חישוב זה סכום הכסף אותו צריך המינהל להשיב לעותר עומד על סך של 51,459 ₪, נכון ליום 21.11.01. מנגד טוענים המשיבים, כי פסק הדין קיבל את עמדתם לעניין שיטת החישוב, ושינה את אופן החישוב שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום מפי השופטת מארק-הורנצ'יק, ולכן יש לחשב את סכום ההשבה לפי מחיר הקרקע בשעה שנרכשה על-ידי הרוכש המקורי ממינהל מקרקעי ישראל, ומשכך, על המשיבים להשיב לעותר סכום העומד על סך של 2,963 ₪, פעולה אותה ביצעו בתאריך 14.8.02. עוד טוען העותר כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו לא ביטל את הוצאות המשפט שנפסקו נגד המינהל בבית משפט השלום, ולכן על המשיבים להעביר לידי העותר סכום נוסף בסך של 31,495 ₪. מנגד טוענים המשיבים, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי הפך למעשה את החלטתו של בית משפט השלום, ומשבוטל פסק הדין של בית משפט השלום בוטל חיוב ההוצאות שהוטל על המינהל.

דין העתירה להידחות על הסף.

אין זה מתפקידו של בית משפט זה לבאר ולהבהיר את פסקי הדין של בתי המשפט בדונם בתביעות אזרחיות. בפני העותר פתוחות היו דרכים אחרות להבהרת פסק הדין, אך הוא בחר שלא לנהוג כך. עתה נותרה לעותר הברירה לפנות לבית-משפט מוסמך בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, שיפרש את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ראו לעניין זה: ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם. רבחי את איברהים, פ"ד מו(3) 459; בג"צ 4648/95 יזראמקס תחנת דלק בע"מ ואח' נ' משרד האנרגיה והתשתית (לא פורסם); בג"צ 4698/01 פלדברג נ' שר הבינוי והשיכון (לא פורסם)). בעניין יזראמקס, נקבע כך:

"על העותרות יהיה, איפוא, לפנות לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה כאמור לעיל. בכל מקרה אין דלתות בית משפט זה, בשבתו כבג"צ, פתוחות בפני העותרות".

גם בענייננו אין דלתות בית משפט זה פתוחות בפני העותר, וכאמור, עליו לפנות לבית המשפט המוסמך.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתן היום, ח' בכסלו התשס"ג (13.11.2002).