חיים רובינסון נ' משרד האוצר - רשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

העותר זכאי לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, ומוכרת לו נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור 100%. בעתירה הנוכחית נטען כי העותר חלה בילדותו בגזזת, ובעקבות הטיפולים שעבר נגרמו לו מחלות ופגימות שונות. על רקע זה מבקש העותר להכיר בקיומו של קשר סיבתי בין נרדפותו לבין אותן פגימות.

לאחר עיון בחומר ושמיעת טיעוני הצדדים בעל פה, ועם כל ההבנה למצבו של העותר, דין העתירה להידחות. המשיבה הצהירה, וכך עולה מהחומר שהוגש, כי היא הכירה בפגימות רבות אשר נגרמו לעותר כתוצאה מן ההקרנות שעבר בשל מחלת הגזזת. יודגש כי העותר לא נימק מהן הפגימות הקונקרטיות שלדעתו יש להכיר בהן אך לא הוכרו. כמו כן הובהר, והעניין איננו נחוץ להכרעה בעתירה, כי מוכרת לעותר נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור 100%, כך שהוא מקבל כבר עתה את הקצבה המירבית האפשרית. בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף בהעדר עילה. המסקנה היא שהעתירה כפי שהוגשה איננה מגלה סוגיה שניתן להכריע בה לגופה.

טרם סיום נבקש להוסיף כי מתקבל הרושם שהעותר מנהל במקביל ובזה אחר זה הליכים משפטיים שאינם מועטים, לרבות הליכים בעניין טיפולי הגזזת שעבר, ללא נפקות ממשית. כפי שציינתי ברע"א 9287/12 רובינסון נ' משרד האוצר (12.5.2013), "נדמה כי מוטב יהא לו המבקש יסתייע באנשי מקצוע לצורך הסדרת ענייניו המשפטיים מול הרשות. אין בדברים אלה כדי למנוע מהמבקש לממש את זכויותיו המשפטיות המגיעות לו בדין, ההיפך הוא הנכון. לא רק שקיים למבקש קושי להציג את עניינו באופן מיטבי, אלא במין מעגל חוזר בקשותיו מתנהלות בערכאות השונות מבלי שמתקבלת תוצאה המשביעה את רצונו". דברים אלו יפים אף בעתירה הנוכחית.

העתירה נדחית. הפעם לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח באב התשע"ד (14.8.2014).