זוהיר נזמי עבד אלמואמן אסעד ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח'

פסק-דין

1.עותר 1, הנושא תעודת זהות של האזור ובעל דרכון אמריקאי, יצא ממנו בשנת 1983 למשך שנתיים, כשהוא בן 20. לאחר כשנתיים, שב עותר 1 לאזור למשך חודש, ולאחר מכן עזבו בשנית, הפעם, למשך שמונה שנים. בהמשך, הוא שב לאזור מספר פעמים למשך תקופות קצרות, ובשנת 2001 נכנס לאזור ולא יצא ממנו עוד.

לטענת עותר 1, בשנת 1998 הגישה אמו, עותרת 2, בקשה לאיחוד משפחות עבורו. בקשה זו אושרה בשנת 2000, ולטענת המשיבים, אישור זה היה מותנה בכך שהוא ימומש תוך שנה אחת. נטען, כי עד ליום 24.8.2001, מועד פקיעת תוקפו של האישור, לא מימש עותר 1 את זכותו לקבלת מעמד באזור.

2.בעתירה המקורית ביקשו העותרים כי מעמדו של עותר 1 כתושב האזור יושב לו, וכי תינתן תשובה סופית לבקשתם לאיחוד משפחות, אשר הוגשה, כאמור, עוד בשנת 1998. בהמשך, חזרו העותרים מן הסעד המבוקש לעניין התושבות, והסתפקו בבקשה להורות למשיבים לעדכן את בקשתם משנת 1998, ולאשרה בכפוף לביצוען של בדיקות ביטחוניות. המשיבים, מצידם, סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הרב בו היא לוקה.

3.עיינו בעתירה ובתגובות לה, ואף אם נניח לטובת העותרים כי הם לא ידעו אודות אישור בקשתם לאיחוד משפחות, מותר לתמוה מדוע קפאו על שמריהם מאז שנת 2000, ולא פעלו לקידום עניינם. בידי העותרים לא עלה גם ליתן טעם מדוע השתהו שיהוי כה ניכר בפנייתם לבית משפט, ועל כן דינה של עתירתם להידחות (השוו בג"ץ 4173/05 ג'היים נ' שר הפנים, לא פורסם; בג"ץ 56/05 קבהא נ' שר הפנים, לא פורסם). הסברם של העותרים לפיו המאורעות שפרצו באזור בשנת 2000 מנעו מהם לפעול לקידום עניינם, לאו הסבר הוא, ולו מן הטעם הפשוט כי במהלך השנים שחלפו מאז טופלו בקשות רבות מסוג זה. כך או כך, עניינו של עותר 1 יכול להיות מוכרע רק על בסיס נסיבות עדכניות, ומטבע הדברים שמורה לו הזכות לפנות למשיבים בבקשה חדשה, ומותר להניח כי אם לא תהיה מניעה לכך, יינתן לו מבוקשו.

העתירה נדחית אפוא על הסף.

ניתן היום, כ"ח באלול תשס"ו (21.9.06).