יעקב תבור נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.העותר עומד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב – יפו יחד עם שמונה אחרים.

בעתירה זו מבקש הוא כי נורה לבית משפט השלום בתל-אביב – יפו שלא לקיים הדיונים בתיק כל עוד לא מונה לו סנגור ציבורי וכל עוד לא למד סנגורו את החומר. לחלופין מבקש הוא כי משפטו יופרד ממשפטם של הנאשמים האחרים בכתב האישום. העותר מציין כי לכתחילה היה שלב ההוכחות במשפט אמור להיפתח ביום 1.11.06, אולם בעקבות החלטת בית משפט זה בבש"פ 6485/06 מדינת ישראל נ' זאדה (לא פורסם), שם נידון עניינם של נאשמים נוספים בפרשה, נקבעו מועדי ישיבות נוספים, כאשר הישיבה הקרובה קבועה ליום 21.9.06. מכיוון שהחלטת בית המשפט שנעתר לבקשתו של העותר למנות לו סנגור ציבורי ניתנה רק ביום 4.9.06, טרם מונה לו סנגור כאמור ומכאן העתירה. העותר מדגיש כי מדובר בפרשה מורכבת וסבוכה.

בקשה שהגיש העותר שלא לקיים דיונים בתיק כל עוד הוא אינו מיוצג נדחתה וביום 14.9.06 נדחה ערר שהגיש העותר על החלטה זו, תוך שבית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) קובע כי אין מקום להתערבותו בהחלטת ביניים שניתנה בהליך הפלילי, אולם הינו סמוך ובטוח כי המותב לא ייתן כי הגנתו של העותר תקופח משיובא הנושא בפניו. העותר טוען כי על אף החלטת בית המשפט המחוזי, משהובא עניינו בפני המותב הדן בתיק (כב' השופט אפרתי), דחה הלה את בקשתו שלא לקיים דיונים בתיק כל עוד אין הוא מיוצג. העותר מציין כי עד כה התקיימו מספר ישיבות בהן הוא לא היה מיוצג וטוען לפגיעה בזכותו להליך הוגן. הוא מטעים כי אין באפשרותו לנהל הגנתו כראוי ללא ייצוג, אם מפאת היעדר רקע משפטי אם מפאת שהוא נתון במעצר בית.

2.דין העתירה להידחות על הסף.

כידוע, הכלל הוא כי אין ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי. בית המשפט הגבוה לצדק לא יהפוך עצמו "למסלול עוקף" כלל זה בחינת היה ערכאת ערעור על החלטות אלה (בג"ץ 6350/06 אבו צעלוק נ' פרקליטות מחוז מרכז (לא פורסם, 17.8.06); בג"ץ 3209/06 שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (לא פורסם, 17.4.06); בג"ץ 1598/03 גור נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, תק-על 2003(1) 2003; בג"ץ 2522/02 עטיה נ' בית המשפט המחוזי, כב' השופט משה גל, תק-על 2002(2) 445). החריגים לכלל זה מצומצמים הם ביותר ועיקרם מקרים בהם מתעוררת "שאלה שבסמכות, היורדת לשורשו של עניין" (בג"ץ 398/83 אביטן נ' ד"ר א' וינוגרד, ע' שצקי, א' מישר, פ"ד לז(3) 467, 470 (1983)) וכן מקרים בהם מתגלית "תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא של בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987)).

עיון בצרופות לעתירה מעלה כי העותר היה מיוצג על ידי עורך דין, אולם בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 4.9.06 ביקש סנגורו להשתחרר מייצוגו. באת כוח התביעה הבהירה בדיון זה כי יש חשיבות לכך שהעותר יהיה מיוצג היות שאם יורשע ייתכן שהמדינה תעתור להשית עליו מאסר בפועל. בית המשפט שחרר את הסנגור מייצוגו של העותר והורה לסנגוריה הציבורית למנות לו עורך דין חלופי, תוך שהוא מציין כי הבהיר שבין אם ימונה לעותר סניגור שהינו עורך דין פרטי ובין אם יהא זה סנגור ממונה מטעם המדינה, לא תעתרנה בקשות לדחיות מטעם הסנגור.

תחושתו הקשה של העותר על כך שמשפטו נפתח כשאין הוא מיוצג מובנת לנו. העותר מבקש להציג הגנתו ולהוכיח את חפותו באמצעות ייצוג מקצועי על ידי סניגור. טענתו היא כי לא יזכה להליך הוגן בלא שהוא מיוצג והצורך בניהול הגנתו על ידי סנגור הוכר גם על ידי בא כוח התביעה. לא למותר להוסיף כי במקרים בהם עסקינן בתיקים סבוכים ומורכבים יש לניהול הגנת הנאשם על ידי סנגור חשיבות גם בהיבטים של ניהול יעיל של הדיון, באופן המצדיק לעיתים דחיית דיונים קבועים, הגם שברי כי אין זה הכלל (בג"ץ 4974/92 רובין נ' כב' השופט סגלסון, פ"ד מו(5) 772, 782 (1992)). ברם, עסקינן בהחלטת ביניים בהליך הפלילי ולא מצאנו כי יש מקום לחריגה מהכלל הגורס אי התערבות בהחלטות ביניים בהליך זה. בית המשפט המחוזי קבע מועדי ישיבות נוספים על מנת לקיים הוראתו של בית משפט זה ויפה שעשה כן. יחד עם זאת, חזקה עליו כי ייתן דעתו לעניינו של העותר ויקפיד בזכויותיו על דרך מציאת פתרון הולם לקושי שנוצר ומינוי סנגור בהקדם.

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ז באלול תשס"ו (20.9.06).