חיים רובינסון נ' משרד האוצר - הרשות המוסמכת לחוק נר"ן

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

1.לפנינו עתירה נוספת בשרשרת ארוכה של עתירות שמגיש העותר, ניצול שואה הסובל מבעיות רפואיות רבות, מזה כעשור שנים. עניינה של העתירה דנן כעניינן של אותן עתירות קודמות, והוא התגמולים המשולמים לעותר מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק). כפי שציינתי באחד המקרים:

"למרות שהוצע לו לא אחת להסתייע בייעוץ משפטי, בוחר העותר לייצג את עצמו בהליכים אלה, ובכלל זה גם בהליך דנן. כפי שהוסבר לעותר, הדבר פוגם בעניינו, משום שאופן הניסוח מקשה עד מאוד להבין מהו הסעד המבוקש ומהו הבסיס המשפטי והעובדתי שעליו נשענות הטענות. כך, מרבית העתירות נדחו על הסף מן הטעם שאינן ברורות דיין, וכן מאחר שהעותר ממילא מקבל את הקצבה המקסימלית לפי החוק" (בג"ץ 981/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, בפסקה 2 (17.2.2016)).

והדברים יפים גם לענייננו. במקרה זה מלין העותר, ככל שניתן להבין, על כך שבמסגרת קביעת שיעור הקצבה שלה הוא זכאי, לא הכירה הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: הרשות) בהליך כריתת עצב שעבר באוזנו השמאלית. העותר צירף אסמכתאות המעידות על קיום הליך רפואי זה, ומבוקש כי נורה שהנכות שנגרמה עקב ההליך תירשם בטבלת אחוזי הנכות.

2.דין העתירה להידחות על הסף. כפי שצוין לא אחת, לעותר נקבעה נכות משוקללת של 100% לצמיתות והוא מקבל את הקצבה החודשית בשיעור המרבי לפי החוק (ראו למשל, בג"ץ 3611/16 רובינסון נ' בית המשפט העליון, בפסקה 1 (4.5.2016) – שניתן אך לפני כשלושה חודשים); לפיכך דומה שממילא אין לסוגיה המועלית בעתירה דנן כל נפקות מעשית. יתרה מכך, בפסק דין מיום 5.3.2014 שניתן על ידי ועדת ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ו"ע 43546-12-12) נקבע, בהסכמת הרשות, כי הסיבוכים שנגרמו בעקבות כריתת העצב מוכרים לצורך החוק; ובטבלת אחוזי הנכות של העותר מופיעה חירשות באוזן שמאל. על כן נראה על פניו שהעניין שמעלה העותר לפנינו הוכרע זה מכבר – ואף ניתן לעותר הסעד המבוקש.

3.לסיום אין לי אלא לשוב על שנאמר כבר ביחס לעותר (בג"ץ 1747/16 רובינסון נ' משרד האוצר, בפסקה 3 (3.3.2016)), כי מן הראוי שיפנים את עקרון סופיות הדיון.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א באב התשע"ו (25.8.2016).