היאם עטיאת ואח' נ' משרד הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

1.עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר 2 לסעדים המכוונים נגד המשיבים, ואשר נוגעים למעמדו ולשהותו בשטח ישראל.

2.העותר 2 הוא תושב אזור יהודה ושומרון, ונשוי לעותרת 1, שהיא אזרחית ישראלית. העותר 2 מנהל מזה שנים הליכים שונים הנוגעים למעמדו בישראל. בין היתר, העותר 2 הגיש בקשה לאיחוד משפחות באמצעות העותרת 1 ביום 15.7.2012, ואשר נדחתה בשל עברו הפלילי ביום 6.5.2013; הוא פנה לוועדת המאוימים ביום 20.11.2013 בבקשה לקבל היתרי שהייה בישראל, וזו נדחתה ביום 7.1.2015. ביום 11.8.2015 העותרים פנו לוועדה המקצועית הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל), בבקשה להעניק לעותר 2 היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטריים (להלן בהתאמה: הוועדה המקצועית ו- הבקשה). עד כה, טרם ניתנה החלטה של הוועדה המקצועית בבקשה.

3.העותרים הגישו את עתירתם ביום 31.5.2016. במסגרת העתירה, הם טענו כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בית משפט זה בעתירה קודמת אותה הגישו נגד החלטתו של יו"ר ועדת המאוימים (פסק הדין בבג"ץ 92/16 מיום 31.3.2016), הם הופנו אל הוועדה המקצועית. לדבריהם, הם העבירו לוועדה ביום 17.4.2016 מסמכים רפואיים שונים, ונאמר להם כי תתקבל החלטה בעניינם עד ליום 24.5.2016. משלא ניתנה החלטה בבקשתם עד למועד זה, הם הגישו את העתירה שלפנינו.

4.המשיבים הגישו את תגובתם לעתירה ביום 2.8.2016, ובגדר תגובתם גרסו כי העתירה מוקדמת, משום שטרם ניתנה החלטה סופית בעניינם של העותרים, משכך, לגישתם, דינה להידחות על הסף. המשיבים עמדו בתגובתם על השתלשלות ההליך המנהלי בעניינם של העותרים: לאחר שהעותרים העבירו את המסמכים הרפואיים כאמור בעתירתם, התקיים ביום 29.6.2016 דיון בוועדה המקצועית בעניינם, והוחלט כי החומר הרפואי שהועבר אינו מספיק וכי עליהם להמציא חומר מקיף ועדכני בדבר מצבה של העותרת 1. בהמשך לכך, נשלח ביום 19.7.2016 מכתב אל העותרים, במסגרתו הם התבקשו להעביר חומר רפואי עדכני והובהר להם כי הבקשה לא תטופל בטרם ינהגו כאמור. עוד מציינים המשיבים כי לא ידוע להם על התחייבות שניתנה לעותרים כי תינתן החלטה בעניינם עד ליום 24.5.2016. על יסוד האמור, המשיבים סבורים כי לא חל עיכוב בטיפול בבקשה, וכי מתקיים בשלב זה דין ודברים בין הצדדים, כך שאין הצדקה להגשת העתירה בטרם ניתנה החלטה בבקשה של העותרים.

5.דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף מפאת היותה עתירה מוקדמת. כאמור, בשלב הנוכחי, טרם ניתנה בעניינם של העותרים החלטה אותה ניתן להעביר תחת שבט הביקורת, ויש בכך כדי להצדיק את דחיית העתירה (וראו: בג"ץ 2620/16 סארה נ' שר הפנים, פסקה 4 (12.4.2016); בג"ץ 5187/14 אלעלימי נ' שר הפנים, פסקה 3 (4.9.2014)). לטענת העותרים, הם נאלצו להגיש את עתירתם משום שחלף זמן רב מאז שהוגשה בקשתם. ואולם, כפי שהבהירה המשיבה בתגובתה, טרם הוגשו על ידי העותרים מלוא המסמכים הדרושים לשם קבלת החלטה בבקשתם. בנסיבות המקרה, לא קיים שיהוי כלשהו באופן הטיפול של המשיבים בבקשתם של העותרים, אלא מתנהל דין ודברים ביחס למסמכים הרפואיים הרלבנטיים. בעניין זה, לא למותר להזכיר את לשון סעיף 3א1(ד) לחוק האזרחות והכניסה לישראל: "שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה [מטעמים הומניטריים – ס.ג'.], לפי הענין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים" (ההדגשה הוספה – ס.ג'.). אשר על כן, חלוף הזמן ממועד הגשת הבקשה אינו מצדיק את הגשת העתירה בטרם ניתנה החלטה בעניינם של העותרים, שעה שלא הומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים, ויש לדחות את העתירה בשל היותה מוקדמת.

6.סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד באב התשע"ו (28.8.2016).