רון מיכאלי נ' צבא ההגנה לישראל

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה לשלטונות הצבא לשבצו לשירות בבסיס הקרוב לביתו בשל נסיבות אישיות הקשורות למצב הרפואי שלו ושל אמו.

המשיב סבור כי אין עילה להתערב בהחלטתו, ועל כן יש לדחות את העתירה על הסף. המשיב מדגיש כי הוא קיבל את החלטתו לאחר שערך ראיון לעותר, ולאחר שבחן את כל המידע בעניינו באופן מקצועי והולם. לצד זאת מדגיש המשיב, כי העותר לא הגיש לעיונו חוות דעת רפואית רצינית לצורך תמיכה בטענותיו בדבר מצבה הרפואי של אמו, אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן.

לאחר העיון בטענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף על יסוד תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, בשל היעדר עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב. העתירה אינה מלמדת, ולו באופן לכאורי, על פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת המשיב. העיון בנספחים שצורפו לעתירה תומך דווקא בטענות המשיב, לפיהן העותר לא הניח תשתית המצדיקה מתן הקלות בשירותו הצבאי. בנסיבות אלה איננו סבורים כי יש מקום להעביר את העתירה לדיון לפני הרכב ואנו מורים על דחייתה (ראו גם: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1764 (2014)).

נשוב על שנכתב במסגרת ההחלטה מיום 8.9.2016 בבקשת העותר למתן צו הביניים ונציין כי לעותר עודנה פתוחה הדלת לפנות לגורמי המשיב ככל שלרשותו טענות חדשות, או ככל שבידו חוות דעת רפואית מתאימה ממנה ניתן יהיה ללמוד באופן מקיף על מצבה הרפואי של אמו.

העתירה נדחית אפוא על הסף. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז בתשרי התשע"ז (19.10.2016).