אריאל יהודה לשם נ' משרד המשפטים, רשות האכיפה והגביה

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

1.לפנינו עתירה שתכליתה למנוע את מאסרו של העותר בהתאם לפקודת מאסר שהוציא בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ביום 7.7.2016 במסגרת ת"פ 7719/05 (להלן: פקודת המאסר).

2.העותר נקלע לקשיים כלכליים והוא חייב, לטענתו, למעלה משני מיליון ש"ח במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לצד חוב משכנתא וחובות נוספים. העותר מפרט בהרחבה בעתירה את מצבו האישי והמשפחתי, ומפאת צנעת הפרט לא נפרט את הדברים.

3.במסגרת ת"פ 7719/05 שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים בעניין עבירת בנייה, נפסק כי על העותר לשלם קנס בסך של 22,395 ש"ח. סכום זה צבר ריבית פיגורים בסך של 12,317.25 ש"ח, ובסך הכל עומד החוב על סך של 34,712.25 ש"ח. אותו נכס נשוא עבירת הבניה נמכר, לטענת העותר, במסגרת אחד מתיקי ההוצאה לפועל. משסכום הקנס לא שולם, הוציא בית המשפט לעניינים מקומיים את פקודת המאסר נשוא העתירה. לטענת העותר, נודע לו על פקודת המאסר רק בסוף השבוע האחרון מפיו של שוטר שהתקשר אליו ומסר לו שעומד לרשותו יום אחד בלבד לביטול ההחלטה על מאסרו.

4.העותר טוען, כי מאסרו לא יועיל במאומה לקידום הגביה ורק ידחוף את משפחתו אל פי התהום. כמו כן, הוא מדגיש את הנזק שייגרם למשפחתו ולילדיו, בפרט בימים אלה לקראת תחילתה של שנת הלימודים.

5.העותר הגדיר את "רשות האכיפה והגביה" כמשיבה בעתירה, אולם בפועל זו מופנית נגד פקודת המאסר שהוציא בית המשפט לעניינים מקומיים במסגרת תיק שהתנהל בפני ערכאה זו.

6.דינה של העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי וכן מכיוון שלא מתקיימים התנאים להתערבות של בית משפט זה. סעיף 56(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי דין בית משפט לעניינים מקומיים כדין בית משפט שלום, ויחולו עליו הוראות סימן ג' לאותו חוק. לפי סעיף 52 לאותו חוק, על החלטות ופסקי דין של בית משפט לעניינים ניתן לערער (ברשות או בזכות, לפי העניין) לבית המשפט המחוזי. לפיכך, עניינה של העתירה מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי, הוא הערכאה המוסמכת וההולמת לבירור טענותיו של העותר, ככל שאכן יש בפיו טענות נגד הצו.

7.זאת ועוד. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט בעניינים אזרחיים ופליליים, אשר ניתנו על ידי הערכאה המוסמכת. רק במקרים נדירים וחריגים, כשמתעוררת שאלה שבסמכות היורדת לשורשו של עניין, או כאשר מתקיימת תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור, ידון בית משפט זה בעתירות כנגד ערכאות שיפוטיות. לא עולה מן העתירה כי בפיו של העותר טענות של חוסר סמכות או של שרירות. יתרה מכך, גם באותם מקרים נדירים, ידון בית משפט זה בעתירה רק אם אין סעד חלופי בדמות ערעור או בקשת רשות ערעור לערכאה המתאימה, תנאי שכאמור אינו מתקיים בענייננו [בג"ץ 2288/08 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע, פסקאות 10-9 (13.3.2008)].

8.אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד באב התשע"ו (28.8.2016).