צביה שטרית נ' דניאל שטרית ואח'

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו עתירה "לפתוח מחדש" שני הליכים קודמים שיזמה העותרת – רע"א 3240/11 ובש"א 4291/12 – אשר לטענת העותרת נסגרו "שלא כדין ולא כצדק".

מעיון בהחלטות שניתנו בשני ההליכים הקודמים שיזמה העותרת ושהוזכרו לעיל עולה כי העותרת הגישה בשנת 2011 בקשת רשות ערעור (רע"א 3240/11) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמסגרתה נדחתה בקשתה למתן צו מניעה. לצד בקשת רשות הערעור הגישה העותרת גם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגדר ההליך. הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון נדחתה בהחלטת הרשמת (כתארה אז) ד' כהן-לקח מיום 1.5.2011. בקשת העותרת לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 17.5.2011. בהמשך נמחקה בקשת רשות הערעור, בהחלטת הרשמת כהן-לקח מיום 26.7.2011, מחמת חוסר מעש וכן מכיוון שלא שולמה אגרה ולא הופקד עירבון. ערעור שהגישה העותרת על החלטה זו (בש"א 6470/11) נדחה בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן מיום 18.9.2011.

בחלוף כחצי שנה הגישה העותרת בקשה "להחייאת ההליך" במסגרת רע"א 3240/11. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת כהן-לקח מיום 10.5.2012. העותרת הגישה ערעור על החלטה זו (בש"א 4291/11) ולצידה בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בגדר הערעור. הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון נדחתה בהחלטת הרשם ג' שני מיום 24.6.2012. ערעור שאותו הגישה העותרת נדחה בפסק דינו של השופט ג'ובראן מיום 18.6.2012, במסגרתו קבע כי מדובר למעשה בבקשה לעיון חוזר בפסק דינו מיום 18.9.2011 וכי לא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש הצדקה לעיון שכזה.

במסגרת העתירה דנן מבקשת העותרת, המייצגת את עצמה, להגיש "ערעור על סגירת התיק". יוער כבר בתחילת הדברים כי העתירה מנוסחת באופן המקשה להבין עד תום את מבוקשה של העותרת, אולם עד כמה שניתן להבין העותרת מבקשת כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו נכס מקרקעין המצוי בישוב מבשרת ציון שהיא ירשה את זכויותיה בו מאביה המנוח הינו נכס שבבעלותה המלאה. העותרת טוענת כי גורמים שונים, ובהם המשיב 1, דניאל שטרית, ממנו התגרשה בשנת 2005, "עשו פשע נגד הבית". נטען כי בשנת 2009 "ישבו 3 אנשים ועשו חוזה מזויף לדניאל שטרית [המשיב 1] על הנכס שקיבלתי בירושה". עוד נטען כי המשיב 1 "מכר" את הנכס "תוך מרמה וזיוף של מסמכים" את הנכס (או חלק ממנו) למשיב 3, שחר בן חיים, וכי הלה בנה מִבְנה בן שלוש קומות צמוד למרפסת ביתה של העותרת ו"עשה לי פיצוץ בבית הקטן והישן שלי על מנת שייחרב עליי ועל בנותיי". נטען כי הפיצוץ גרם לכך ש"כל קירות הבית נסדקו והמרפסת נשברה לי... כל המתגים של החשמל התקלקלו ויצאו מהמקום... הבלטות שקעו... בקיצור הרס לי את הבית". עוד נטען כי כתוצאה מהאמור לעיל הורע מצבה הבריאותי של העותרת.

דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להיזקק לתגובות המשיבים. הלכה ידועה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ופליליים. הדברים יפים, בבחינת קל וחומר, כאשר מדובר בעתירה כגון דא, שבמסגרתה הסעד המבוקש הינו "פתיחה מחדש" של החלטות ופסקי דין של בית המשפט העליון שניתנו לפני מספר שנים והפכו חלוטים זה מכבר. ככל שיש לעותרת טענות כנגד המשיב 1 או המשיב 3 במישור המשפט האזרחי, ככל שיש בידיה ראיות להוכחת טענותיה, וככל שטענותיה לא התיישנו – ומובן כי אנו לא קובעים מסמרות כלשהן באף אחת מהשאלות הללו במסגרת זו – הרי שעליה לנקוט בהליך מתאים בערכאה המתאימה.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בתשרי התשע"ה (7.10.2014).