עו"ד משה זינגל נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.העותר, עורך דין במקצועו, מבקש להורות לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (מחוז ת"א והמרכז) (להלן: בית הדין המחוזי), לבטל את הקובלנה כנגדו, או לחילופין להורות לבית הדין המחוזי לעכב או למנוע את גזירת עונשו בהליך המשמעתי המתנהל כנגדו.

2.כנגד העותר מתנהל החל משנת 2010 הליך משמעתי בבית הדין המחוזי (בד"מ פ/64/10). ביום 3.9.2014 הורה בית הדין המחוזי, לבקשת ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין (הקובלת בהליך המשמעתי), לצרף כראיה בהליך המשמעתי פסק דין בעניינו של העותר שניתן בבית הדין המשמעתי הארצי (בד"מ 54/14). התנגדויותיו של העותר לצירוף פסק הדין נדחו על ידי בית הדין המחוזי ביום 10.9.2014 מפני שלא הוגשו במועד שנקבע.

לטענת העותר, פעל בית הדין בניגוד לסעיף 36(א) לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשכ"ב-1962, ובניגוד לסעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בכך שאפשר לקובלת לצרף פסק דין במועד מאוחר וללא קבלת תגובתו, וזאת תוך פגיעה בזכויות היסוד של העותר. עוד טוען העותר טענות שונות אודות אי תקינות ההליכים בבית הדין המחוזי.

3.דין העתירה להידחות על הסף אף ללא תגובת המשיב. העתירה דכאן אינה אלא ערעור על החלטת ביניים של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין ומטרתה למנוע גזר דין לאחר הכרעה. בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות שיפוט מוסמכות אחרות (בג"ץ 6137/14 יצחק לוי נ' קו אופ הריבוע הכחול אגודה לשירותים בע"מ, פסקה 6 והאסמכתאות שם (29.9.2014)), קל וחומר על החלטותיו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין. ככלל אין בית משפט זה נזקק לעתירות כנגד החלטותיהם של בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של לשכת ועורכי הדין (בג"ץ 7464/97 רון נעים נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין (19.12.97)), והעתירה שבפנינו אינה מצדיקה חריגה מכלל זה.

על העותר למצות את הליכי הערעור הנתונים בידיו על פי דין. ערכאת הערעור הרלוונטית לענייננו היא בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה. על פסק דינו של בית הדין הארצי ניתן לערער לבית המשפט המחוזי בירושלים, ועל האחרון ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הפנייה לבית משפט זה אינה ההליך הראוי לטיפול בבקשתו של העותר (בג"ץ 7413/11 עו"ד אברהם במברגר נ' עו"ד עילית רפאלי, פסקה 3 (13.11.2011)).

לא נעלם מעיניי מצבו הבריאותי של העותר, ואנו מאחלים לו רפואה שלמה, אך גם בכך אין כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה, בייחוד לאור קיומו של סעד חלופי כפי שפורט לעיל.

4.העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' בתשרי התשע"ה (14.10.2014).