אלי אליאס נ' בזק - החברה הישראלית לתקשורת

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר:

עתירה זו מופנית כנגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: "בית הדין הארצי") אשר דחה את בקשתו של העותר למתן רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (להלן: "בית הדין האזורי") מיום 26.4.06. בהחלטתו זו דחה בית הדין האזורי את בקשתו של העותר שהוגשה במסגרת הליך משפטי המתנהל בינו לבין המשיבה בעניין פיטוריו, ליתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריו מבזק (להלן: "המשיבה"). בנוסף מעלה העותר במסגרת עתירתו טענות כנגד הליכי הפרישה הקבועים בהסכמים הקיבוציים אשר נחתמו בין המשיבה לבין ההסתדרות בשיתוף נציגות העובדים שלה.

העותר הועסק אצל המשיבה כנציג שירות במוקד 144 במשך כ-15 שנה. במסגרת צעדים לצמצום מצבת כח האדם אצל המשיבה, נכלל שמו של העותר ברשימת המועמדים לפרישה מרצון, בהתאם להסכמים קיבוציים בהם נקבעו בין היתר תנאי פרישה משופרים לעובדים שנכללו ברשימת הפורשים מרצון. משלא הסכים העותר לחתום על הסכם הפרישה האמור, החליטה הנהלת המשיבה על ביצוע הליך פיטורים מסודר, במסגרתו הוזמן העותר לשימוע, אליו בחר שלא להתייצב. נקבעו מספר מועדי שימוע נוספים, על מנת לאפשר לעותר לבוא ולשטוח טענותיו, אך גם אליהם בחר העותר שלא להתייצב. עם זאת, נשמעו טענותיו של העותר באמצעות מכתבים אשר שלח לגופים שונים אצל המשיבה, ואשר נבחנו על ידי הגורמים המוסמכים בהנהלת המשיבה. בסופו של יום הוחלט על פיטוריו של העותר, כשבגין סיום עבודתו זכאי היה למכלול תנאי הפרישה מכוח הסכם הפרישה האמור.

העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו למניעת פיטוריו, כשהוא טוען כי נפלו פגמים בהליך הפיטורין, הוא נעשה ללא מתן זכות אמיתית לשימוע, ונתקבל משיקולים בלתי ענייניים ובחוסר תום לב.

בית הדין האזורי דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני לביטול פיטורי העותר, וקבע כי לא נפל פגם בהליך הפיטורים. ההחלטה בעניינם, כך על-פי קביעת בית הדין האזורי, התקבלה משיקולים ענייניים, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בין המשיבה להסתדרות ובהסכמת נציגות העובדים. כמו כן קבע בית הדין כי לעותר ניתנו הזדמנויות חוזרות בטרם ההחלטה על פיטוריו להתייצב בפני ועדת שימוע, אותן בחר שלא לנצל. למרות זאת, מאחר שהעביר את הסתייגותו מהפיטורים לוועדת השימוע ולמקבלי ההחלטות בעניינו באמצעות מכתבים כאמור - התמלאה דרישת השימוע בעניינו.

על החלטה זו של בית הדין האזורי הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה את הבקשה וקבע כי אין מקום לחרוג מן הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים של בית הדין האזורי. במיוחד כך כאשר המדובר בקביעות עובדתיות לכאוריות של בית הדין האזורי במסגרת ההליך הזמני, כל שכן שעה שהתשתית העובדתית טרם נפרשה במלואה בפני בית הדין.

על החלטתו זו של בית הדין הארצי, משיג העותר בעתירתו בפנינו, ולשיטתו – יש מקום לבטלה. העותר חוזר על טענותיו דלעיל בדבר פגמים אשר נפלו בהליך פיטוריו, העובדה כי נשללה ממנו זכות אמיתית לשימוע וכן היות ההחלטה על פיטוריו נגועה בשיקולים בלתי ענייניים ובחוסר תום לב. לטענות אלו מוסיף העותר בעתירתו טענה חדשה, לפיה הליכי הפרישה הקבועים בהסכמים הקיבוציים מפלים לרעה עובדים המפוטרים במסגרתם לעומת עובדים אחרים, הזכאים מכח הסכם קיבוצי לפרישה לתשלומי פנסיה, וכן מפלים הם בנוגע למנגנון המשמעת הקבוע בהם לעומת מנגנון המשמעת הקיים דרך קבע אצל המשיבה.

דין העתירה להידחות. כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בפסיקתו רק במקרים חריגים, בהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את התערבותו בה לאור נסיבות העניין (ראו פסק הדין המנחה לענין זה: בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673). כך בדרך כלל, וכך בייחוד במקרים כגון זה שבפנינו, בהם נוגעת העתירה להחלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה, אשר בקשת רשות הערעור עליה נדחתה בידי בית הדין הארצי (ראו: בג"צ 9211/05 נילי וינברג נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (טרם פורסם); בג"ץ 7331/03 כנעאני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם); בג"ץ 7544/00 קעטבי נ' נשיא בית הדין האזורי-השופט נויגבורן (לא פורסם)).

באשר לטענות העותר בדבר ההפליה הטבועה במסלולי הפרישה הקבועים בהסכמים הקיבוציים, הרי שטענות אלו ראוי שיתבררו במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי, לו הכלים המתאימים להכריע בהן.

לפיכך העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, ב' בכסלו התשס"ז (23.11.06).