איון זביאלוב נ' שר הפנים

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6740/04

בפני:

כב' השופטת ד' ביניש כב' השופט ס' ג'בראן כבוד השופט י' עדיאל

העותרים:

1.איון זביאלוב

2.נטליה לין

3.אדלאידה יוחנובסקי

4.רינה סינדין

5.ראיסה איגומנובה

6.ויקטור איגומנוב

7.ברזה מזנצוה אנטונינה

8.ראיסה שירוקיך

9.נינה גברילובה

10.מרינה צירולניק

11.איבן קולבסיוק

12.סבטלנה קולבסיוק

13.תמרה נוסובה

14.ויקטוריה קלרמן

15.אוליינה סמל

16.ולנטינה פלייר

17.שגריה גולרי

18.אירקלי פוטפוב

19.יולנטה פוטפוב

20.המרכז לסיוע משפטי לעולים של המרכז לפלורליזם יהודי-

נ ג ד

המשיבים:

1.שר הפנים

2.שר הבריאות

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרים:

עו"ד ניקול מאור (סנטר)

פסק –דין

עניינה של העתירה במתן מעמד של תושבות קבע להורים קשישים ובודדים של אזרחים ישראלים. העותרים, שחלקם אזרחי ישראל, וחלקם הורים קשישים של אזרחים אלה, הגישו בקשה לקבלת מעמד של תושבות קבע אך המשיב 1 מסרב, כעניין של מדיניות, ליתן להם מעמד כזה. לחלק מן העותרים המשיב הסכים להעניק רשיון ישיבה מסוג ב/1 שהנו רשיון ישיבה זמני.

את המשיב 2 מבקשים העותרים לחייב בקביעת הסדרים מיוחדים לקשישים הנמצאים בישראל ואינם מבוטחים לפי חוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 וכן לחייבו להורות לקופות החולים ולנותני השירותים הרפואיים הפועלים בישראל לבנות תכנית למתן שירותים רפואיים לקשישים בעלי רשיון ישיבה מסוג ב/1 או ב/2.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, הלכה פסוקה היא שאין לאחד בעתירה אחת עניינים הנוגעים לעותרים שונים שכל אחד מהם מחייב התייחסות עניינית ונפרדת על פי נסיבותיו.

עניינה הראשון והעיקרי של העתירה הוא במתן מעמד של ישיבת קבע בישראל להורים קשישים שילדיהם תושבי ישראל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. סעד זה נופל בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראה: סעיף 5(1) לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, בצירוף סעיף 12 לתוספת הראשונה לחוק זה). העובדה שמדובר במדיניות כללית שאינה מתייחסת רק לעניינם של העותרים ויש לה חשיבות ציבורית אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט המנהלי ואינה מצדיקה הגשת העתירה לבית משפט זה.

לעניין הסעדים המתבקשים נגד שר הבריאות בקביעת הסדרים מיוחדים לקשישים הנמצאים בישראל ואינם מבוטחים לפי חוק בריאות ממלכתי, נראה שהעתירה הנה מוקדמת. שכן היעדר ביטוח רפואי לפי חוק בריאות ממלכתי נגזר מהיעדר מעמד של תושבות קבע (ראה: סעיפים 2 ו- 3(א) לחוק בריאות ממלכתי וסעיף 2א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי), שהוא הנושא אשר עומד בלבה של העתירה ומההכרעה בו תיגזר הזכאות לביטוח רפואי. מעבר לכך, העותרים מבקשים לחייב את שר הבריאות לקבוע "הסדרים מיוחדים" לפי סעיף 56(א)(1)(ד) לחוק בריאות ממלכתי למי שנמצא בישראל ואינו מבוטח לפי החוק, אלא שבעניין זה, לא מצאנו שקדמה לעתירה פנייה כלשהי לשר הבריאות על מנת שיפעיל את סמכותו לפי סעיף זה.

לאור האמור אנו דוחים את העתירה על הסף.

ניתן היום, כ"ח באב תשס"ד (15.8.04).