בנימין הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה ואח'

פסק-דין

העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים של הביטוח הלאומי (לפי פקודת מס הכנסה) (להלן: הוועדה הרפואית לעררים) מיום 13.7.2008, לפיה נקבעה לעותר דרגת נכות בשיעור 78.52%.

העותר נפצע ביום 5.8.2004 מחומצה שנשפכה על פניו. לאחר שנבדק על ידי הוועדה הרפואית הראשונה של הביטוח הלאומי נקבעה לו דרגת נכות של 78.52% לצמיתות. העותר ערער על ההחלטה האמורה בפני הוועדה הרפואית לעררים. ביום 13.7.2008 דחתה הוועדה הרפואית לעררים את ערעורו של העותר, וקבעה לעותר נכות בשיעור 78.52%.

העותר מעלה בעתירתו השגות רבות בעניין תפקודה של הוועדה הרפואית לעררים, וטוען כי נפלו שגיאות בהחלטתה. בין היתר טוען העותר, כי חלק מהפגימות שבגינן נקבעה לו נכות בעבר לא הובאו בחשבון בחישוב דרגת נכותו. עוד נטען, כי בהרכב המקצועי של הוועדה לא נכללו רופא עיניים ולא רופא פנימאי או מומחה לסוכרת, ולפיכך, לטענת העותר, לא נידונו בה חלק מהפגימות הרלוונטיות. לטענתו, אילו פעלה הוועדה בהרכב הרופאים המתאים, ואילו היו מובאות בחשבון כל פגימותיו, הייתה הוועדה קובעת לו דרגת נכות בשיעור של לפחות 89%, אשר הייתה מזכה אותו בפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5)(א) לפקודת מס הכנסה החל מיום פציעתו. העותר מבקש, אם כן, כי בית משפט זה יקבע ששיעור נכותו עומד על 90%. לחלופין, מבקש העותר, כי נורה על החזרת הדיון בעניינו לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתדון בו מחדש בהרכב אחר.

מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות העותר, החלטנו כי יש לדחות את העתירה על הסף. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית דין אזורי לעבודה, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לבית הדין עבודה.

העתירה נדחית, אפוא, על הסף.

ניתן היום, כ"ג באב התשס"ח (24.8.2008).