המועצה המקומית מעלה עירון נ' מטה הדיור הלאומי ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.המועצה המקומית מעלה עירון מקדמת תכנית בניה בשטח הישוב מוסמוס, והיא מעוניינת לקדם את התכנית כתכנית מתחם מועדף לדיור בהתאם לחוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014. לאחר שניהלה בעניין זה הליכים שונים שאין כאן המקום לפרטם, פנתה העותרת למשרד האוצר לצורך הכרזה על המתחם שעליו חלה התכנית כמתחם מועדף לדיור. במשך זמן רב לא קיבלה המועצה מענה לפניותיה, עד שלבסוף נענתה כי הוחלט שלא להמליץ על המתחם כמתחם מועדף לדיור. על החלטה זו הגישה המועצה את העתירה שלפנינו.

2.בתגובתם המקדמית, הודיעו המשיבים כי שר האוצר יעלה בימים הקרובים את בקשתה של המועצה לדיון בפני ועדת השרים לענייני דיור ('קבינט הדיור'), היא ועדת השרים המוסמכת להכריז על מתחם כמתחם מועדף לדיור לפי החוק. המשיבים ציינו, כי החלטה זו התקבלה רק בשל התחייבות קודמת שנתנו המשיבים למועצה, במסגרת עתירה מנהלית, ואין לראות בהסכמתם להעלות את הבקשה לדיון כיצירת תקדים לגבי מצבים עתידיים. עוד צוין כי כאשר יוצג הנושא לפני קבינט הדיור, תוצג לצד פניית המועצה גם עמדה מקצועית של גורמי התכנון, אשר תידרש לבקשה מבחינה תכנונית מקצועית. לנוכח הודעה זו, סבורים המשיבים כי העתירה מיצתה את עצמה וכי דינה להימחק.

3.המועצה המקומית מעלה עירון מתנגדת למחיקת העתירה בשלב זה, וזאת מן הטעם שלפי עמדתה היא זכאית לשימוע בעל-פה לפני קבינט הדיור. אם לא תישמע לפני הקבינט, תעמוד לפניו עמדה מקצועית חד-צדדית של גורמי התכנון, ולא תעמוד לפניו גם עמדתה המקצועית של המועצה. מעבר לכך סבורה המועצה, כי בשלב זה יש להותיר את העתירה על כנה ולאפשר לה להודיע את עמדתה בעניין זה לאחר שתתקבל החלטה בקבינט הדיור. לבסוף טוענת המועצה כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, שכן היא פנתה למשיבים פעמים מספר במשך חודשים רבים, ורק לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים על הסכמתם להבאת הבקשה לפני קבינט הדיור. בנסיבות אלו סבורים המשיבים כי הם זכאים לפסיקת הוצאות משפט.

4.המשיבים מצדם שוללים את הטענה בעניין זכות הטיעון. לעמדתם, ישיבות ועדות השרים הן ישיבות סגורות, ולגורמים חיצוניים לא עומדת זכות טיעון בעל-פה בפני ועדת השרים לענייני דיור. לפני הוועדה תעמוד עמדתה הכתובה של המועצה מזה, ועמדת רשויות התכנון מזה. המשיבים הציעו למועצה, אם רצונה בכך, לפנות בכתב למזכירות הממשלה ולבקש לצרף התייחסות נוספת בכתב לעיון חברי הוועדה (תוך שצוין כי החלטה בעניין זה נתונה לשיקול דעת מזכירות הממשלה). משכך, אין מקום עוד להותיר את העתירה על כנה ויש למוחקה.

5.דין העתירה להימחק. העתירה כוונה כלפי סירובם של המשיבים להעלות את בקשת העותרת לדיון, ועניין זה אכן מיצה את עצמו. באשר לזכות הטיעון, הלכה ידועה היא כי הטיעון יכול שיעשה בכתב ולא בעל-פה, בהתאם לנסיבות העניין. בעניין שלפנינו ברי כי הדבר מוצדק, מה גם שהמשיבים הציעו למועצה לפנות בבקשה להוספת טיעון, ככל שרצון המועצה בכך. אם תבקש המועצה להשיג על החלטת ועדת השרים, לאחר שזו תינתן, היא תוכל לעשות כן באמצעות נקיטת הליך משפטי מתאים.

6.העתירה נמחקת אפוא בזאת; בהתחשב בנסיבות העניין כמתואר, בכללן פניות חוזרות ונשנות מצדה של העותרת עד אשר זכתה לקבל מענה, ישאו המשיבים בהוצאות העותרת בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, א' בכסלו התשע"ז (1.12.2016).