צ'ארלס אוון נ' מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין

1.העותר, שנולד בשנת 1985, הינו אזרח ניגריה ובן שבט האיבו. בעתירתו הוא מלין על כך שמשרד הפנים סרב ליתן לו אשרת עולה. לטענת העותר, הוא יהודי ומכאן זכותו על פי חוק השבות, התש"י-1950.

2.העותר הסתנן לישראל דרך הגבול עם מצרים בחודש יוני 2009. בתחילה הוא ביקש להכיר בו כפליט. לאחר מכן הוא ביקש לקבל מעמד בישראל מכוח חיים משותפים עם אזרחית ישראל. רק בשלב מאוחר יותר הוא טען לזכות עלייה מכוח היותו יהודי.

3.הנסיבות הנזכרות, ובמיוחד העובדה שהטענה בדבר היותו יהודי לא הועלתה בתחילת הדרך, מאירות באור ספקני ביותר, וזו לשון המעטה, את הטענה כי עסקינן ביהודי, הזכאי לעלות ארצה על פי חוק השבות. נציין עוד, כי העותר טען שאמו נפטרה בהיותו בן 5 שנים, היינו בשנת 1990. והנה מצאנו בחומר שצורף לעתירה (נספח 2) תצהיר באנגלית, שכנראה הוגש לבית משפט בניגריה, ובו המצהירה כתבה כי היא יהודיה. על פי הנטען, המצהירה הינה אמו של העותר. דא עקא, ולמרבה הפלא, התצהיר נחתם בשנת 2000, היינו כעשר שנים לאחר מותה של אמו של העותר, כך לפי דבריו שלו.

4.לא מצאנו כי קיימת עילה להתערב בהחלטה שלא ליתן אשרת עולה לעותר. העתירה נדחית איפוא. העותר יישא בשכר טרחה בסכום של 3,000 ₪. ניתנת לעותר ארכה של 60 ימים לצאת מן הארץ, אלא אם יקבל אשרה כדין.

ניתן היום, כ"ו בכסלו התשע"ג (10.12.2012), במעמד

העותר ובאי כח בעלי הדין.