Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

טספו טסאי ואח' נ' שר הפנים ואח'

HCJ 7272/02 was decided on 6 July 2003.

The court's decision, in its own words.

משרשמנו לפנינו, כבקשת הצדדים, את תוכן הודעתם המוסכמת, הננו מוחקים את העתירות. לאחר שקילת כלל נסיבות העניין החלטנו לחייב את המשיבים לשלם לכל אחת מן העותרות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,500 ₪. למותר לציין, כי איננו נוקטים עמדה באשר לחוקיותו של נוהל "מוגבלי הטיפול" במשרד הפנים, אשר משחזרו בהן העותרות מעתירתן, לא הגיע לכלל בירור לפנינו.

One justice heard the case, and the ruling came on 6 July 2003.

Court
The Supreme Court
Case
HCJ 7272/02
Opened
2002
Decided
6 July 2003
Length
2 pages

The panel

  • אליהו מצא

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 7272/02 טספו טסאי ואח' נ' שר הפנים ואח' (6.7.2003)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון

בג"ץ 7272/02

בג"ץ 10129/02

בפני: כבוד השופט א' מצא · כבוד השופטת ד' דורנר · כבוד השופטת א' חיות

העותרת בבג"ץ 7272/02: טספו טסאי

העותרת בבג"ץ 10129/02: ירושלים מנגשה

נגד

המשיבים: 1. שר הפנים · 2. מנהל מינהל האוכלוסין · בקשה מוסכמת למחיקת העתירה · בשם העותרות: עו"ד מ' קורינאלדי · בשם המשיבים: עו"ד ג' שריקי

פסק-דין

השופט א' מצא:

שתי העותרות נרשמו כיהודיות עם עלייתן לישראל וקיבלו אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. לאחר שנים, בעקבות ספקות שהתעוררו אצל המשיבים בדבר יהדותן, הוחלט להכלילן ב"רשימת מוגבלי הטיפול" של משרד הפנים, באופן שכל בקשה שתוגש מצידן תיזקק לאישור מיוחד. עתירותיהן - שבגדר שתיהן הוצאו צווים על-תנאי - מכוונות כנגד החלטה זו, וכן כנגד חוקיותו של נוהל"מוגבלי הטיפול".

בהודעה מוסכמת מטעם הצדדים, הודיעו המשיבים לבית-המשפט "כי רישומן של העותרות בקובץ מרשם האוכלוסין הממוחשב, בפרטי הדת והלאום, הינו 'יהודי'", וכי "העותרות אינן מנועות מקבלת את כלל שירותי מינהל האוכלוסין. העותרות זכאיות לקבל את כלל שירותי מנהל האוכלוסין לרבות דרכונים, תעודת זהות וכיוצ"ב". בכפוף לכך, ביקשו העותרות למחוק את עתירותיהן. עם זאת, עמדו הן על פסיקת הוצאותיהן. לטענתן, עיכוב הוצאתן מ"רשימת מוגבלי הטיפול" גרם להן עוגמת נפש רבה, והוצאתן מרשימה זו בוצעה רק בעקבות הגשת העתירות. בתגובתם לבקשת העותרות לפסיקת הוצאות מודים המשיבים, כי עובדת היות מעמדן של העותרות בבירור הביא לעיכוב הטיפול בבקשותיהן, וכי עניין זה תוקן לאחר הגשת העתירות. עם זאת ציינו המשיבים, כי אף שיש בידיהם ראיות, בדבר אי-זכאותן של העותרות לקבלת מעמד מכוח חוק השבות, החליטו "שלא לבטל את מעמדן של העותרות... וזאת לפנים משורת הדין, לאור נסיבות המקרה ולנוכח תקופת שהייתן הארוכה בישראל מכוח האזרחות שהוענקה להן עם עלייתן". בנסיבות אלה, טענו המשיבים, כי אין מקום להטיל עליהם הוצאות בשתי העתירות.

משרשמנו לפנינו, כבקשת הצדדים, את תוכן הודעתם המוסכמת, הננו מוחקים את העתירות. לאחר שקילת כלל נסיבות העניין החלטנו לחייב את המשיבים לשלם לכל אחת מן העותרות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,500 ₪. למותר לציין, כי איננו נוקטים עמדה באשר לחוקיותו של נוהל "מוגבלי הטיפול" במשרד הפנים, אשר משחזרו בהן העותרות מעתירתן, לא הגיע לכלל בירור לפנינו.

ניתן היום, ו' בתמוז תשס"ג (6.7.03).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools