יגאל הלפרסון נ' שר הדתות, הרב יעקב מרגי ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עתירה זו מיצתה את עצמה ודינה עתה להימחק.

2.העותר ביקש סעד לפיו יותר לו "להכנס לכותל המערבי להתפלל ולשהות בו באופן חופשי". לטענת העותר הוא מקבץ נדבות בסמוך לרחבת הכותל מזה שנים ללא כל הפרעה ומבלי שהוגשה נגדו כל תלונה. רב הכותל, כך טוען העותר, מתנכל לו ולאחרונה אף הצליח למנוע ממנו מלהיכנס לכותל ולהתפלל.

3.ביקשתי את תגובת המדינה ובהודעה מטעמה נמסר כי "אין מניעה כי העותר יכנס לרחבת הכותל, יתפלל וישהה בה באופן חופשי כמבוקש על ידו". המדינה הוסיפה כי על פי תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, התשמ"א-1981 חל איסור על פשיטת יד וקבלת תרומות במקומות קדושים ורב הכותל רשאי להרחיק ממקום קדוש מי שעובר על איסור זה מה גם שמדובר בעבירה פלילית. יחד עם זאת הוסיפה המדינה כי על פי נוהל פנימי רב הכותל פועל להרחקת העוברים על איסורים כאמור אם "מדובר במי שמפריע למתפללים בעת תפילתם, באופן המפריע להמשך קיום התפילה, או בא במגע פיזי עם גופם של מתפללים או מושך בבגדיהם או מרים את קולו בדרך הפוגעת באופן משמעותי ומתמשך באווירת התפילה ברחבה", וכי בעבר מטעמים אלו הורחק העותר.

4.אפשרתי לעותר להגיב על הדברים והוא חזר על כך שאין הוא מפריע לתפילות ברחבת הכותל וככל שיש תלונות נגדו דינם להתברר במסגרת הליך פלילי.

5.אין לקבל את עמדת העותר כי הדרך היחידה העומדת בפני המדינה היא ההליך הפלילי. כפי שציינה המדינה לפי התקנות סמכותו של רב הכותל להרחיק את העוברים על האיסורים האמורים היא סמכות נפרדת. מכל מקום, הסעד שביקש העותר הוא שיתאפשר לו להיכנס לכותל, להתפלל ולשהות בו באופן חופשי ונוכח הודעת המדינה לפיה אין מניעה כי העותר יעשה כן מיצתה העתירה את עצמה ודינה להימחק. כמו כן רשמתי לפניי את עמדת המדינה לפיה על פי הנוהל ככלל אין מרחיקים את מי שאינו מפריע או בא במגע פיזי עם מתפללים. המדינה ציינה כי בעבר גרם העותר להפרעה. יש להניח כי אם יפעל העותר מכאן ולהבא באופן שלא יחייב את הרחקתו אין סיבה כי תתעוררנה מחלוקות בין הצדדים, ומכל מקום דלתות בית המשפט פתוחות.

6.העתירה נמחקת אפוא. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג תשרי, תש"ע (11.10.2009).