אחמד בן ראשד סלאמה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. העותר מבקש לגרום לפרקליטות המדינה להגיש נגד משיב 4 כתב אישום בגין רצח אביו המנוח בשנת 1997. המנוח נרצח באפריל 1997, אך גופתו נמצאה רק בדצמבר 1998. הרשות הפלסטינאית עצרה שניים שהודו ברצח המנוח. הם הפלילו את משיב 4, והוא נעצר אך הכחיש; עדות נוספת תמכה בהפללה. בדרג פרקליטת המחוז בהתייעצות עם פרקליטת המדינה הוחלט ב-2002 כי אין אפשרות לכתב אישום, מחוסר ראיות. בין היתר סברה הפרקליטות כי לשני העדים מן הרש"פ היה מניע עצמאי להפללת המשיב 4, וכן גם לגבי העד הנוסף.

ב. בשנת 2006 הגיש העותר ערר לפרקליטות המדינה, ולאחר תקלות ושחזור התיק החליט המשנה לפרקליט המדינה (מכתב מ-22.10.13) על דחיית הערר, אף שנכתב בהחלטתו ש"אין ספק כי חומר החקירה מעלה חשד כי לנילון מר ג'לאל עומר (המשיב 4 –א"ר) היתה יד ברציחתו של המנוח... עם זאת, חומר הראיות בכלל מעלה ספקות כבדים באשר למשקלן של הראיות נגד הנילון, ובראש וראשונה באשר למהימנותם של שני העדים המרכזיים...".

ג. מכאן העתירה, הטוענת למחדל של הפרקליטות והתפרקות מחובתה להעמיד לדין עבריינים, ולאי סבירות בהחלטה.

ד. המדינה מטעימה את הבדיקה העניינית שנערכה, וכן את המדיניות השיפוטית של אי התערבות בהכרעות התביעה לגבי דיות הראיות. המשיב 4 מפנה לסכסוך בין משפחתו למשפחת המנוח, שגם בא לידי ביטוי בהרשעת בן המנוח לאחרונה בעבירות נגד משפחת המשיב 4.

ה. לאחר העיון איננו רואים להתערב בהחלטת פרקליטות המדינה. אפשר להבין לליבם של העותר ומשפחתו נוכח רצח האב ע"ה, אולם אין לנו יסוד לשנות במקרה זה מן המדיניות השיפוטית רבת השנים, המעמידה ככלל את התביעה על חזקת מקצועיותה; ובודאי כך מקום שעסקינן בהכרעות של בכירי פרקליטויות המחוז והמדינה, אשר אין לנו סיבה לייחס להם חלילה שיקולים זרים. על כן, בכל הצער על רצח המנוח, איננו נעתרים לעתירה. בנסיבות לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' באב התשע"ד (31.7.2014).