שמעון חלפון נ' המשנה ליועץ המשפטי לממשלה שלמה למברגר ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.בעתירה זו, שאינה מפרטת את עילותיה המשפטיות, תוקף העותר את החלטת הסניגוריה הציבורית להשתחרר מייצוגו בשני הליכים פליליים המנוהלים נגדו (ת"פ (שלום ראשל"צ) 40534-07-19; ות"פ (שלום ראשל"צ) 4110-07-20), וכן את החלטותיהם של המותבים באותם הליכים, שלא למנות לו סניגור ציבורי.

2.הלכה היא עמנו כי –

"סדר הדין הפלילי [...] שונה מסדר הדין האזרחי בכך שאינו מכיר, בדרך כלל, בערעורים תוך כדי ההליכים על החלטות הביניים, הנופלות בבית המשפט, הדן בהליך פלילי. בגדר יוצא מן ה כלל יש לאזכר את ההליכים בקשר לטענת פסלות של שופט [...]; בעקבות טענה כאמור נתונה לבעל דין זכות הערעור [...] תוך כדי מהלך הדיון הפלילי ומבלי לחכות לתום הדיון ולהכרעת הדין. החוק אף קובע בקשר לכך, כי אם הודיע בעל דין, שבדעתו לערער על ההחלטה, יופסק המשפט ולא יימשך עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט. מן ההן בעניין טענת הפסלות משתמע כמובן הלאו בעניין כל נושא דיוני אחר, היינו, אין לערער על החלטה אחרת תוך כדי הדיון. אולם, העדרו של הערעור אינו צריך לשמש עילה להפיכתו של בית המשפט הגבוה לצדק לתחליף של ערכאת הערעור הפלילית. סיכומו של דבר, אם ניתנה החלטה במסגרת הליכים פליליים, ובעל דין סבור שבטעות יסודה, שמורה לו הזכות לכלול טענה זו בערעור על הכרעת הדין, אם יוגש. אין לו זכות מקבילה לפנות לבית-משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעניין של סדר דין, ובית המשפט לא יתערב בכגון דא ולא יאצץ לעצמו את תפקידה של ערכאת הערעור בהליכים הפליליים (ראו דברי מ"מ הנשיא מ' שמגר (כתוארו אז) בבג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 467, 472-471 (1983) (ההדגשה הוספה – א.ש.)).

3.בעניין אחר עמדתי על כך, כי "האפשרות לעתור לבג"ץ נגד תוצאותיו של הליך ביניים במשפט פלילי שמורה למצבים חריגים ונדירים ביותר, שלגביהם לא נקבעה מסגרת של ערעור או ערר בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, או בחיקוק אחר (ראו: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129-128 (1985))" (להלן: עניין אל הוזייל) (ראו: בג"ץ 6295/21 זדורוב נ' כב' השופט אשר קולה (15.9.2021)).

4.העתירה דנן הוגשה בניגוד לכלל אשר אינו מאפשר תקיפה של החלטות ביניים בהליך הפלילי, ומבלי להצביע על התקיימות החריג לכלל זה אשר הוכר, בין היתר וכאמור, בעניין אל הוזייל.

5.בנסיבות אלו חייבים אנו להניח כי מקרהו של העותר אינו נופל בגדרם של מקרים חריגים ביותר אשר קוראים להפעלתו של חריג כאמור. לא זו אף זו: ככל שייגרם לעותר עוול דיוני – ובהיעדר תשתית עובדתית, אין אנו מביעים דעה על כך לכאן או לכאן – הדרך לתקן עוול כאמור היא בהגשת ערעור על פסק דין מרשיע, אם וכאשר יינתן.

סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת הצד השני, לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בכסלו התשפ"ב (28.11.2021).