ידידיה אפרים משולמי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 21.11.2021 (ת"פ 71078-11-18, השופט ד' ש' גבאי-ריכטר) בגדרם של שני הליכים פליליים מאוחדים המתנהלים כנגד העותר.

2.בהחלטה מושא העתירה, דחה בית משפט השלום בקשה שהגיש העותר והוכתרה על-ידו "בקשה להפרדת המשפט". בבקשה זו נטען כי מתוך כלל האישומים הרלוונטיים לשני התיקים, קיים אישום אחד שבו הוא הודה בעובדות, כך שטענותיו בעניינו הן "בשאלת הדין החל בלבד". לפיכך, העותר טען כי יש מקום להורות על מתן פסק דין בעניינו של אישום זה בלבד, בהפנותו לסעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית משפט השלום קבע כי ההליכים נמצאים בשלב מתקדם של שמיעת הראיות, ובנסיבות אלה אין כל מקום להיעתר לבקשה.

3.העותר מציין בעתירה כי הוא מודע לכלל לפיו אין ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי, אך טוען כי המקרה דנן הוא בגדר חריג המצדיק מתן סעד על-ידי בית משפט זה. לשיטתו, ההליכים הפליליים בעניינו מתנהלים מזה שנים רבות באופן שעולה כדי עינוי דין, ולכן יש מקום לתת לו את הסעד המבוקש כך שתינתן הכרעת דין באישום שבו ניתן לעשות כן בזמן קרוב.

4.דין העתירה להידחות על הסף, מבלי להידרש לתשובה. כידוע, ואף העותר ציין זאת בעתירתו, עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש "נתיב חלופי" לעקיפת הכלל השולל ערעור על החלטות ביניים בהליך פלילי (ראו: בג"ץ 179/17 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בירושלים (9.1.2017)). החריגים לכלל זה הם נדירים וקיצוניים, ובניגוד לטענות העותר, לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עליהם. למעשה, הוא אף רחוק מכך.

5.אשר על כן: העתירה נדחית. משלא התבקשה תשובה ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בכסלו התשפ"ב (28.11.2021).