ברוך צברי נ' קצין התגמולים

פסק-דין

עניינה של העתירה כי נורה לקצין התגמולים (להלן: המשיב) ליתן החלטה בתביעה שהגיש העותר לפי סעיף 30 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים).

1.העותר, המייצג את עצמו, הגיש ביום 15.1.2012 תביעה להכרה בנכות בגין פגיעה נפשית שאירעה לו בתקופת שירותו הצבאי. לטענת העותר, המשיב התמהמה במענה לתביעה, והשיב לפנייתו רק ביום 21.5.2012, לאחר התערבותו של נציב תלונות הציבור. לדרישתו של המשיב שלח העותר ביום 15.6.2012 כתב ויתור סודיות, אולם מאז לא ניתנה החלטה בעניינו. העותר פנה למשיב במספר מכתבים (מימים 12.7.2012; 10.9.2012; 2.10.2012) ולאחר שלא נענה נאלץ, לדבריו, להגיש את העתירה הנוכחית.

2.דין העתירה להידחות על הסף מאחר שלרשות העותר עומד סעד חלופי. סעיף 33(א) לחוק הנכים קובע כי תובע הרואה עצמו נפגע "על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים" רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך 30 יום. אי מתן החלטה יש לפרש כהחלטה, שאם לא כן, אין למי שלא נענה על ידי קצין התגמולים במועד תרופה זולת פנייה לבית משפט זה, וברי כי תוצאה זו אינה רצויה.

היקש לכך אנו מוצאים בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 - אשר חל על פי סעיף 26 לתוספת הראשונה גם על נושא הקרוב לענייננו (הטבות וסיוע לנכים ולמשפחות חיילים שנספו במערכה) - שם נאמר:

"החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל (הדגשה הוספה – י"ע).

3.אשר על כן אנו דוחים את העתירה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז בכסלו התשע"ג (11.12.2012).