לורי שם טוב נ' בית המשפט העליון ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.העתירה שלפנינו הוגשה נגד בית המשפט העליון, פרקליטות המדינה והסניגוריה הציבורית. בגדרה מבקשת העותרת כי נוציא מלפנינו צווים האוסרים על המשיבים "לבצע את הפגיעות, ההפרות הבוטות של זכויות אדם" והמורים להם "להשוות בין כל הזכויות הנתונות לסניגוריה ולתביעה, גם לנאשמים עצמם [...] ליישם את עיקרון השוויון בכל תיק ובכל מצב" וכן "לשמור ולהקפיד על זכויות העותרת ונאשמים בדיוק כפי שהן מופעיות בחסד"פ [בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – א.ש.] ללא פרשנויות המנוגדות לתכלית החסד"פ". בגוף העתירה, מבקשת העותרת כי נבטל שורה של החלטות שניתנו בקשר להליך הפלילי שמתנהל נגדה – וזאת על בסיס טענות שלא ניתן להבין את פשרן ומבלי להצביע על עילה משפטית לביטול החלטות כאמור.

2.עתירה זו מבקשת סעדים כוללניים בדמות הוראה "קיימו את הדין", ודינה להידחות על הסף מטעם זה בלבד (ראו פסקאות 6-1 לפסק דיני בבג"ץ 3181/19 הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" נ' מדינת ישראל (8.12.2019), והאסמכתאות הנזכרות שם).

3.עתירה זו ממילא אינה מצביעה על שום פגיעה קונקרטית בזכויות אשר עשויה להוות עילה להתערבותו של בג"ץ בהחלטות שניתנו בעניינה של העותרת. ברי הוא, כי גם מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף.

4.העתירה נדחית אפוא. בהתחשב בנסיבותיה של העותרת, לא נחייבה לשלם את הוצאות ההליך בפעם הזאת. בשולי הדברים, נשוב ונביע תקווה כי העותרת תמצא לעצמה סנגור ברוח הדברים שנאמרו בעניין זה בע"פ 956/19 שם-טוב נ' מדינת ישראל (11.3.2019).

ניתן היום, יג' בכסלו התש"פ (11.12.2019).