בלאל חסן עבד עמארנה נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ואח'

פסק-דין

השופט ג' קרא:

1.העותר, פלסטיני תושב אזור ג'נין, החזיק בהיתר תעסוקה מסחרית במרחב התפר שלפני הנטען תוקפו פג ביום 14.7.2018. לטענת העותר, בקשותיו להנפקת היתר חדש לא נענו וניסיונות לברר מה עלה בגורלן העלו חרס. העותר המתין מספר חודשים אך עניינו לא קודם ונטען כי אף נמסר לו שבקשתו לא תטופל עד להודעה החדשה. ביום 4.11.2018 הוגשה העתירה דנן, בגדרה מבקש העותר ליתן החלטה בעניינו ולהתיר את כניסתו למרחב התפר לצורכי עבודה.

2.דין העתירה להידחות על הסף, נוכח קיומו של סעד חלופי.

3.כפי שפירטו המשיבים בבקשה שהוגשה מטעמם, ביום 30.4.2018 פורסם חוק בתי המשפט לענינים מינהליים, (תיקון מס' 117), התשע"ח-2018, בגדרו נוספה הוראה המסמיכה את בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות ביהודה ושומרון. סעיף 5א לחוק בצירוף פרט 3 לתוספת הרביעית מסמיך את בית המשפט לדון בעתירה המופנית כלפי החלטת רשות בעניין כניסה ויציאה, כגון החלטה פרטנית שעניינה כניסה לצורך תעסוקה לישוב ישראלי באזור (כאמור בפרט 3(ד)), והחלטה פרטנית שעניינה בהיתר כניסה לשטח שהוא מרחב התפר (כאמור בפרט 3(ה)) (ראו גם בדברי ההסבר להצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117) (הסמכת בית משפט לעניינים מינהליים לדון בהחלטות מינהליות של רשויות ישראליות הפועלות באזור), התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 906, 908). נוכח כניסתו לתוקף של התיקון האמור, עומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים, כך שדין העתירה להידחות על הסף (ראו והשוו לבג"ץ 3778/18 שרבאתי נ' שר הפנים (14.5.2018)).

בנסיבות אלה איננו נדרשים לטענות העותר לגופן ואיננו מחווים דעה באשר לשאלה אם מיצה העותר את כלל ההליכים העומדים לרשותו. עם זאת יש להעיר כי לטענת המשיבים, לא התקבלה במנהלת התיאום והקישור הישראלית בקשה חדשה מטעמו של העותר וכן נטען כי באפשרותו להעלות את טענותיו הנוגעות להתמשכות הטיפול בעניינו בפני וועדת הערר.

4.סוף דבר, העתירה נדחית מחמת סעד חלופי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בכסלו התשע"ט (6.12.2018).