צבי ריש, עו"ד נ' שר הבטחון

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עניינה של עתירה זו הוא בבקשתו של העותר כי בית המשפט יורה למשיב לנמק מדוע לא ישיב לפניותיו בעניין תשלום פיצויים למרשו.

ביום 22.2.05 פנה העותר למשיב בדרישה לפיצויו של מרשו, פעיל החזבאללה איברהים אבו זייד, בגין החזקתו במעצר מנהלי. ביום 2.3.05 נשלח לעותר מכתב ממשרד הביטחון המאשר את קבלת פנייתו ואת העברתה לבדיקה. ביום 14.4.05 נשלח לעותר מכתב נוסף, בו נתבקש להמציא למשרד הביטחון ייפוי כוח מטעם מרשו. כן נמסר לעותר כי פנייתו נבחנת על ידי הגורמים הנוגעים לעניין. בעקבות זאת, שיגר העותר למשרד הביטחון ביום 20.4.05 העתק מייפוי הכוח המבוקש. משלא זכה העותר למענה ענייני לפנייתו, שלח ביום 20.7.05 מכתב תזכורת למשרד הביטחון, אך אף פנייתו זו לא נענתה. מכאן העתירה שבפנינו, בה טוען העותר כי מחדלו של המשיב ליתן מענה ענייני לפנייתו מיום 22.2.05 מהוה הפרה של הוראות סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958.

בתגובתו מיום 13.11.05 עדכן המשיב כי ביום 1.11.05 נשלח לעותר מכתב בו נמסר לו כי משרד הביטחון בוחן את פנייתו מאז הוגשה אך טרם עלה בידו לגבש עמדה סופית בנדון. במכתב צוין כי הסיבה לעיכוב בטיפול בבקשה הינה עומס העבודה שנגרם עקב יישום תוכנית ההתנתקות ועקב תקופת החגים. כן הובעה במכתב תקווה כי בחינת הבקשה תסתיים במהלך החודש. לטענת המשיב, משקיבל העותר מענה ראשוני לפנייתו והובטח לו כי ייעשה מאמץ ליתן לו מענה מלא בהקדם, התייתרה העתירה.

העותר, מצידו, טען בתגובתו מיום 16.11.05 כי אין לראות במכתב מיום 1.11.05 משום מענה ענייני לפנייתו. כן הדגיש העותר כי מאחר שרק הגשת העתירה דרבנה את המשיב להתייחס לפנייתו – ולו באופן חלקי ביותר – מן הראוי להטיל עליו הוצאות משמעותיות, אשר יבטאו מורת רוח כלפי התנהלותו המזלזלת והפוגענית של המשיב.

דין העתירה להידחות. העתירה אכן התייתרה בעקבות מכתב משרד הביטחון מיום 1.11.05. הגם שבמכתב זה לא ניתן מענה ענייני לפניית העותר, הרי שנמסרו לו הטעמים לעיכוב בטיפול בפנייתו והובטח לו כי ייעשה מאמץ לסיים את בחינתה בזמן הקרוב. בנסיבות אלה, מוצתה העתירה, בה נתבקשנו, לכתחילה, להורות למשיב לנמק מדוע אינו עונה לפניות העותר. יוער כי מן הראוי היה כי העותר יזכה למענה זה טרם הגשת העתירה וכי יש לקוות שיקבל גם תשובה עניינית לפנייתו בזמן הקרוב.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו בחשון התשס"ו (28.11.2005).