רבקה אטון נ' ראש העיר - ירושלים ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי נצווה על עירית ירושלים לשלם לה שווי רבע ממקרקעין מסוימים לו היא זכאית, לטענתה, על פי שומה משנת 2000; וכן כי נורה לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה לטובת העותרת, להבטחת ביצוע התשלום כאמור.

2.לפי הנטען בעתירה, בשנת 1990 הגיעו התובעים דוד ואשר פריינד (להלן – התובעים) ועיריית ירושלים, להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במחלוקת ביניהם. במסגרת ההסדר, התחייבה העירייה להעביר לזכות התובעים שטח של 2,000 מ"ר, מתוך שטח חלקה אשר היוותה נשוא המחלוקת ביניהם. לצורך מימוש הפשרה, היה על העיריה, בין היתר, ליזום חלוקה של החלקה. תוקף ההסדר היה כפוף לאישור מועצת העיריה ושר הפנים.

עוד נטען, כי התובעים מכרו לעותרת שטח של 500 מ"ר מתוך שטח החלקה לה היו זכאים מכח הפשרה, ובמסגרת זו חתמו לטובתה על ייפוי כוח בלתי חוזר. ברם, מסיבות שונות, ובהן היעדר אישור תכנית חלוקת הקרקע שיזמה העיריה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה והפיכת הייעוד של הקרקע ליעוד ציבורי, לא הושלם ביצועו של הסדר הפשרה, וכתוצאה מכך העותרת לא קיבלה את הקרקע לה היתה זכאית.

3.לטענת העותרת, במהלך השנים נעשו נסיונות שונים להסדרת הסוגיה, בין בניסיון להביא לאישורה של התכנית הוועדה המחוזית, ובין בנסיונות להגיע לפשרות אחרות כגון הקצאת קרקע חלופית או תשלום שווי הקרקע. אולם, כל אלה לא צלחו. כיום טוענת העותרת, אין לעיריה יכולת למלא אחר תנאי הסדר הפשרה, ומכאן פנייתה בעתירה לבית משפט זה. הסעדים המבוקשים הם, כאמור, סעד כספי על פי שומת מקרקעין וכן רישום הערת אזהרה להבטחת זכויות העותרת לתשלום כאמור.

4.כעולה מן העתירה, טענות העותרת כלפי העיריה, מצויות בתחומי המשפט האזרחי, ולפיכך מקומן להתברר בערכאה אזרחית. במקום בו יש בידי העותר סעד חלופי, ובכלל זה סעד במסגרת הליך אזרחי או פלילי בבתי המשפט הרגילים אין בית משפט זה נזקק, דרך כלל, לעתירה (בג"ץ 5016/06 קורקין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, (לא פורסם, ניתן ביום 24.8.06) והפסיקה הנזכרת שם).

לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מחליטים.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ח' בשבט תשס"ח (15.1.08).