כמאל אבו יוסף נ' מדינת ישראל - רשות מס הכנסה ואח'

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1.עתירה למתן צו על תנאי המופנית נגד החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת י' פרדלסקי) בת"פ 3303/03 מיום 30.8.2007. ההחלטה דוחה את בקשת העותר לחזור בו מהודאה ולביטול הכרעת הדין בעניינו. עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים לעכב את הדיון הקבוע לטיעונים לעונש מחר בבית משפט השלום.

2.לטענת העותר אף שהחלטת בית משפט השלום ניתנה כבר ביום 30.8.2007 נודע לו עליה רק באקראי תוך בדיקה באינטרנט "ומכאן עתירה בהולה זו שמוגשת יום לפני הדיון בשל קוצר הזמן". העותר טוען כי בידו "להביא את עניינו בפני בימ"ש גבוה לצדק זה כדי לאכוף את 'הסדר הטיעון' שהוגש בינו לבין המשיבים".

3.העותר הודה ביום 10.3.2004 בביצוע עבירות מס, על פי כתב האישום שהוגש נגדו (כתב האישום לא צורף לעתירה). עם זאת לטענתו, על פי שיחה שקיים עם בא כוח התביעה בדיון בבית משפט השלום ביום 13.3.2005, הוא היה סבור כי התביעה תימנע מדרישת ריצוי מאסר על תנאי, שתלוי ועומד נגד העותר במסגרת תיק אחר, בתמורה לכך שיסדיר את חובותיו לרשות המיסים. לטענת העותר הוא השלים את הסדרת חובותיו בחודש נובמבר 2006. העותר לא הפנה להסדר טיעון כזה בכתב, אלא במשתמע, אך מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי התביעה דחתה טענה זו בכל תוקף. לטענת העותר אילו היה יודע כי התביעה תעמוד על ריצוי המאסר על תנאי – לא היה מודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. על יסוד טענה זו ביקש העותר לחזור בו מהודאתו וביקש לבטל את הכרעת הדין המרשיעה. כאמור בקשתו נדחתה בבית משפט השלום ביום 30.8.2007, אשר דחה גם את טענת העותר להגנה מן הצדק וקבע את הדיון לטיעונים לעונש ליום 20.9.2007.

4.כעת טוען העותר בעתירה, שהוגשה היום – ערב מועד הדיון שנקבע לטיעונים לעונש, כי קמה לו טענת הגנה מן הצדק, המצדיקה את ביטול הדיון לטיעונים לעונש הקבוע למחר, ולמצער, לחייב את המשיבים לכבד את "עסקת הטיעון" שנרקמה, כך הטענה, עמו.

5.דין העתירה להידחות על הסף. העתירה דנן תוקפת החלטת ביניים בהליך פלילי. העתירה דנן היא נסיון לעקוף את הכלל לפיו אין ערעור על החלטת ביניים בהליך פלילי, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין שניתן בהליך זה ולא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 2029/07 וינברג נ' סגן נשיא בית משפט השלום בעכו (מיום 4.3.2007; בג"ץ 8986/05 אוחנה נ' שופטת בית משפט השלום בנצרת (מיום 22.9.2005)). הלכה היא כי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות הניתנות תוך כדי התנהלות ההליך הפלילי מצטמצמת למקרים יוצאי דופן בהם מתעוררת טענה של היעדר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (בג"ץ 10149/06 ר.ס. עובדות בע"מ נ' בית משפט השלום בבאר שבע (מיום 10.12.2006)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

אשר לטענת ההגנה מן הצדק, הרי שכבר נפסק כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב במהלך משפט פלילי כאשר הערכאה הדיונית דחתה טענת הגנה מן הצדק, וכי מקומה של טענה זו בערכאה הדיונית, ובמסגרת הערעור על פסק הדין ניתן לערער גם על החלטת ביניים הדוחה טענה זו (ראו בג"ץ 6317/01 זאפט נ' כבוד השופט ש' טימן (מיום 22.8.2001); בג"ץ 6369/01 מזרחי נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (מיום 21.10.2001); בג"ץ 413/04 רחמני נ' מדינת ישראל (מיום 15.1.2004)).

למותר לציין כי זכותו של העותר שמורה לו להעלות את כל טענותיו במסגרת הערעור על פסק הדין, ככל שהדבר יידרש.

6.העתירה נדחית על הסף. ממילא מתייתרת הבקשה לצו ביניים. חרף הגשת העתירה ערב קיום הדיון בבית משפט השלום, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תשרי, תשס"ח (19.9.2007).