לאוניד אוסטרומוכוב נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

1.עניינה של העתירה שלפנינו בטענות העותר המופנות כלפי המוסד לביטוח לאומי ביחס לזכאותו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: גמלת הבטחת הכנסה או הגמלה, ו- חוק הבטחת הכנסה, בהתאמה). ייאמר כבר עתה כי טענות אלה נדונו ונדחו זה מכבר על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ואין מקומן להתברר בשנית בבית משפט זה.

מתגובת המשיבים לעתירה עולה כי העותר הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כזכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש ינואר 2013; אך זכאותו לקבלת הגמלה עבור חודש אוקטובר של שנה זו נשללה לאחר שלא עבד את מכסת השעות השבועיות שבה הוא נדרש לעמוד – 19 שעות, ומשלא התייצב בלשכת שירות התעסוקה כ"דורש עבודה" בהתאם לסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה; ויודגש כי הגמלה נשללה עבור חודש אוקטובר 2013 בלבד. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב על מנת להשיג על החלטה זו, ותביעתו נדחתה ביום 11.5.2016 (ב"ל 28207-02-14, השופטת ר' צדיק). לאחר מכן הגיש העותר תביעה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה, הפעם בטענה שהמידע המצוי במוסד לביטוח לאומי בנוגע להכנסותיו זויף בידי פקידת התביעות, ושכתוצאה מכך במהלך שנת 2013 נוכו כספים שלא כדין מגמלת הבטחת ההכנסה שלה היה זכאי. לצד החזר הניכויים האמורים, ביקש העותר כי ייפסקו לו פיצויים בגין התנהלות המוסד לביטוח לאומי. התביעה האמורה נדחתה אף היא ביום 5.6.2016 (ב"ל 60124-02-15, השופטת ד' ויסמן). העותר סירב להשלים עם פסקי הדין והגיש עליהם שני ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה, שנדונו יחד ונדחו בפסק דין מיום 25.5.2017 (עב"ל 34907-06-16 ו-7158-07-16, הנשיא י' פליטמן, השופטת ל' גליקסמן, השופטת ס' דוידוב- מוטולה, ונציגי הציבור ר' רבינוביץ' ו- ד' בן-חיים).

2.העותר, שאיננו מיוצג, מבקש מבית משפט זה לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה "לבטל דיון שנתקיים או החלטה שניתנה שלא כדין", ולהורות על ביטולם של פסקי הדין "המוטעים" שניתנו בעניינו בבית הדין האזורי לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה. כמו כן, בהתאמה, מבקש העותר כי בית משפט זה יורה למוסד לביטוח לאומי להעביר לידיו גמלת הבטחת הכנסה עבור חודש אוקטובר 2013 בסך 2,400 ש"ח, ותשלום בסך 1,500 ש"ח בגין ניכויים שנעשו שלא כדין לשיטתו. בנוסף מבקש העותר לקבל החזר נסיעות בסך 2,500 ש"ח עבור הגעתו לימי הדיונים. המשיבים מצידם טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שטענותיו של העותר כבר נדונו ונדחו על ידי בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, ובהיעדר עילה להתערבות בפסקי הדין.

3.דין העתירה שלפנינו להידחות. הלכה מושרשת היא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה וההתערבות בהחלטותיו היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, מקום שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, או כאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות שיפוטית (בג"ץ 3812/17 סאיג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (20.7.2017); בג"ץ 7892/15 סופר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (1.3.2016)), והעתירה דנן אינה נמנית עם מקרים אלה. העתירה אינה מעוררת כל שאלה משפטית או עקרונית, והיא נטועה היטב בעניינו המצומצם והפרטי של העותר שכבר נדון מספר פעמים על ידי הערכאות המוסמכות ונדחה; ולא מצאנו כי נפלו בפסקי הדין של בתי הדין טעויות כלשהן, לא כל שכן טעויות מהותיות המצדיקות התערבות של בית משפט זה. משכך, ובהיעדר עילה להתערבותנו, העתירה נדחית על הסף.

בהינתן התוצאה, גם אין מקום לבקשת העותר מיום 12.8.2018 לקביעת דיון בעתירה. בנסיבות המקרה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ח' באלול התשע"ח (19.8.2018).