אריה פישר נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת י' וילנר:

1.עיקרה של העתירה הוא בבקשת העותר כי נורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה י' שפסר, השופט העמית א' יעקב והשופט ש' בורנשטין) בעק"פ 8395-07-20 מיום 17.11.2020, בגדרו נדחה, לבקשת העותר, ערעורו על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט ע' מורנו) בק"פ 8677-03-20 מיום 12.3.2020. בית משפט השלום הורה על מחיקת קובלנה אשר הגיש העותר נגד המשיב 2, וזאת מן הטעם שהעבירות אשר לטענת העותר ביצע המשיב 2 – אינן נמנות עם העבירות שבגינן ניתן להגיש קובלנה.

2.העותר, המייצג את עצמו, טוען כי הסכמתו לחזור בו מן הערעור נבעה מרשימה אשר הוצגה לו בבית המשפט המחוזי של העבירות שניתן להגיש בגינן קובלנה, ואולם, לטענת העותר, אין ברשימה האמורה כדי לספק מענה לנסיבות עניינו. העותר מבקש, אפוא, כי נקבע שאין כל מניעה להגשת קובלנה על-ידו בגין עבירות שביצע לכאורה המשיב 2 לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש תגובה.

עיון בעתירה מעלה כי הלכה למעשה, העותר מבקש להשיג בגדרה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ואולם, הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על ערכאות שיפוטיות אחרות, ובעניין דנן אף עומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (ראו: בג"ץ 7131/20 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (21.10.2020); בג"ץ 6218/20 אריאל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 6 (15.11.2020)).

4.למעלה מן הצורך, וככל שטענות העותר מתייחסות לגוף הוראות החוק המגבילות את אפשרותו להגיש קובלנה נגד המשיב 2, יצוין כי בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, נקבע אמנם כי כל אדם רשאי להאשים אדם אחר בדרך של הגשת קובלנה, אך זאת רק בגין עבירה מן העבירות המנויות בתוספת השניה לחוק זה. עיון ברשימת העבירות שבתוספת השניה כאמור מעלה כי זו אינה כוללת עבירות לפי סעיף 393 לחוק העונשין, ולא מצאתי בעתירה כל נימוק להתערבות שיפוטית בנדון.

5.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

משלא נתבקשה תשובה, ואך לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בכסלו התשפ"א (29.11.2020).