אולג פיחטוב נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופט מ' חשין:

עתירת העותר היא, כי ייאסר על המשיב להרחיקו מישראל וכי תינתן שהות בידו לזכות באזרחות ישראל. המשיב מתנגד לעתירותיו של העותר.

בראש ובראשונה יש להידרש לטענת העותר כי יהודי הוא, וכי בהיותו יהודי זכאי הוא לאזרחות ישראל כהוראת חוק השבות, תש"י-1950. לכך משיב המשיב, כי על-פי הודעתו-הוא המיר העותר את דתו לדת הפרבוסלבית, וכי בת שנולדה לו הוטבלה בכנסיית מגדלנה הקדושה שבמינסק. ואמנם, כהוראת סעיף 4א לחוק השבות, הזכויות של יהודי אינן ניתנות ל"אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון", ומשידענו כי העותר המיר דתו מרצון שוב אין חוק השבות חל עליו. אין ולא כלום בטענתה של באת-כוח העותר כי אימו של העותר יהודיה היא. גם בהניחנו כי אלה הם פני הדברים, משהמיר העותר את דתו מן הדת היהודית לדת הפרבוסלבית, שוב אין הוא זכאי בזכויות של יהודי כהוראת סעיף 4א לחוק השבות.

מוסיף העותר וטוען כי מבקש הוא להתגייר, ולצורך השלמת הליכי גיור עותר הוא כי יותן לו לשהות בישראל. המשיב מתנגד גם לבקשה זו, ואנו לא מצאנו פגם או סירכה באותה התנגדות. לא זו בלבד שאין כל חובה המוטלת על שר הפנים להתיר לאדם לשהות בישראל אך לצורך גיורו בלבד, אלא שבעניינו של העותר נתקיימו נסיבות המצדיקות את שר הפנים אף ביֶתֶר. היה זה באמצע חודש אפריל לשנת 2002 שהעותר הורשע ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל בשל עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים ושהייה בלתי חוקית בישראל. נסיבות העניין היו אלו, שבהיותו בגילופין היכה העותר את חברתו-לחיים בפניה, הפילה לרצפה והרימה מן הרצפה תוך שהוא מושך בשערותיה בחוזקה. בהמשך לאותם מעשים איים העותר על חברתו בפגיעה שלא-כדין בה. מתוך שבית-המשפט גזר על העותר עונש מאסר בפועל כפי שגזר, למדים אנו עד-מה חמורה היתה התקיפה שהעותר תקף את חברתו. בתיתנו דעתנו להרשעתו זו של העותר לא נוכל לומר כי נפגם שיקל דעתו של שר הפנים בכל דרך שהיא.

אשר לבקשתו של העותר כי ישוחרר ממעצרו - מעצר שלקראת הרחקה מן הארץ - גם לעניין זה לא מצאנו כי זכות עומדת לו. אם יש טענות בפי העותר כנגד מעצרו שומה עליו לפנות לבית-המשפט לעניינים מינהליים ולשטוח טענותיו לפניו.

סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, י"ח בשבט תשס"ד (10.2.2004).

שופטש ופטשופט