יוסף קנאן נ' בית המשפט הצבאי לערעורים ואח'

פסק-דין

1.העותר פנה לבית משפט זה בעתירה כנגד פסק דין שניתן בעניינו בבית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון וחבל עזה. בעתירתו טוען הוא כי הדיון בפני בית המשפט הצבאי לערעורים התקיים שלא בנוכחותו, כי סניגורו ייצג אותו בערעור שלא בידיעתו ומבלי ליצור עמו קשר, וכי הקביעות שקבע בית המשפט לערעורים היו בעניינים שלא הוזכרו בכתב האישום נגדו.

בתגובה לעתירה הציגה המדינה את השתלשלות העובדות בהליכים המשפטיים הנוגעים לעותר וצירפה מסמכים המאמתים את טענותיה. מהטיעונים שבתגובת המדינה, כפי שיפורטו להלן, עולה כי אין ממש בטענותיו העובדתיות של העותר, וכי לא עלה בידו להצביע על פגם כלשהו בהליך שהתקיים בבית המשפט הצבאי לערעורים. מטעם זה דין העתירה להדחות.

ואלה העובדות כפי שהתבררו מתגובתה המפורטת של המדינה:

2.נגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט הצבאי בחבל עזה המייחס לו עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת (חמא"ס), 3 עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת ויציאה מן האזור ללא היתר.

בעת הדיון בבית המשפט הצבאי היה העותר מיוצג בידי עורך דין והוא הודה בעבירות המיוחסות לו. המחלוקת היחידה שנותרה בפני בית המשפט הצבאי התייחסה למשך חברותו בארגון החמא"ס. בעניין זה קיבל בית המשפט את גירסת העותר וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר על-תנאי.

התובע הצבאי הגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון וחבל עזה, על קביעתו של בית המשפט ביחס לתקופת חברותו של העותר בחמא"ס ועל קולת העונש.

בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל את עמדת התובע הצבאי ביחס לתקופת חברותו של העותר בחמא"ס, ובאשר לעונש, החמיר בדינו של העותר וגזר עליו עונש כולל של 54 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף, גזר עליו קנס כספי בסך 2000 שקלים חדשים.

3.לתגובת המדינה צורף פרוטוקול הדיון בבית המשפט הצבאי לערעורים וממנו עולה כי בעת הדיון נוכח סניגורו של העותר אשר ייצגו גם בערכאה הראשונה (עו"ד זחאלקה), כן צוין בפרוטוקול כי בפתח הישיבה זיהה אב בית הדין את העותר אשר נכח בדיון, וכי בדיון נכח גם מתורגמן. פרוטוקול הדיון מאוד מפורט וממנו מתברר על פני הדברים כי אין ממש בטענות העותר כאילו נפלו הפגמים הנטענים בהליך. אף הקביעות שקבע בית המשפט הצבאי לערעורים אשר העותר מלין כנגדן, מבוססות על פרטים שנכללו בכתב האישום שהעותר הודה בהם.

4.הנה כי כן מתברר כי העתירה אינה מבססת כל עילה להתערבותו של בית משפט זה וטענותיו של העותר אינן אלא ערעור על החמרת עונשו. הלכה פסוקה היא שאין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור נוספת על בית המשפט הצבאי לערעורים (בג"ץ 2375/99 שריף מיסק נ' בית המשפט הצבאי לערעורים, תקדין עליון 99(2) 804), ומשלא נמצאה כל עילה על פני הדברים המצדיקה את התערבותנו, דין העתירה להדחות על הסף.

ניתנה היום, כ"ה באדר תשס"א (20.3.01).

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

הדין של בית המשפט העליון בישראל.