רות כרמי נ' האחות הראשית הארצית ואח'

פסק-דין

השופט י' עדיאל:

1.עניינה העיקרי של עתירה זו, במתן היתר לעותרת לעסוק במיילדות ובטענות שונות המופנות נגד המשיבים בקשר לעניין זה.

2.תקנה 9 לתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988, קובעת כי אחד התנאים לרישום בפנקס במדור מיילדת הוא מעבר בחינה ממשלתית למיילדות. העותרת השתתפה בקורס מיילדות בשנים 1996-1997 אולם נכשלה שלוש פעמים בבחינת הרישוי. הכללים הנהוגים קובעים כי ניתן לגשת לבחינה רק שלוש שנים לאחר סיום הלימודים.

3.בעניין זה העותרת כבר הגישה עתירה לבית משפט זה (בג"צ 10918/03), שגם בה היא ביקשה לאפשר לה לעסוק במיילדות. אותה עתירה נדונה בפני הרכב (השופטים א' פרוקצ'יה, א' גרוניס ו-א' חיות) ונדחתה ביום 14.6.04. בפסק הדין נקבע:

"עניינה של העתירה בבקשת העותרת להתיר לה לעסוק ביילוד. נתנו דעתו לטיעוני העותרת ולטיעוני המשיבים בכתב ובעל פה, ובאנו לכלל מסקנה כי אין בעתירה ממש ודינה להידחות. העותרת ניגשה לבחינות רישוי ב – 3 מועדים ובכולם נכשלה: באוגוסט 1997, באוקטובר 1997 ובספטמבר 1999. מאז תום לימודיה חלפו 7 שנים. על פי הכללים הנהוגים לעניין בחינות הרישוי בתחום המיילדות, נדרש לגשת לבחינה לכל המאוחר בתוך שלוש שנים ממועד סיום הלימודים, וזאת כדי להבטיח שלא ייווצר פער זמן ארוך מידי בין סיום ההכשרה המקצועית לבין עמידה בבחינה ותחילת העיסוק במקצוע. ברי כי העותרת לא עמדה בתנאים אלה, ובקשתה להשתלב בהליך רישוי בשלב זה חורגת באופן קיצוני מהכללים הנוהגים. לאור זאת אין מקום לעתירה ואנו דוחים אותה. באת כוח המדינה ויתרה, בהגינותה על דרישת הוצאות. בא כוח משיבה 4 עומד על הוצאות ואנו פוסקים לזכות משיבה זו הוצאות בסך כולל של 3,000 ₪".

4.בעתירתה הנוכחית שבה העותרת ומבקשת סעדים זהים או דומים. היא משיבה במסגרת עתירה זו לטענות שהעלתה המדינה בתשובה לעתירה הקודמת וטוענת שהמדינה הטעתה בתשובתה דאז את בית המשפט, דבר שהביא למתן פסק דין מוטעה. על כן, לטענתה, יש לשוב ולדון בעניינה.

5.עברתי על מכלול הטענות המפורטות בעתירה הנוכחית, ולא מצאתי שיש הצדקה לשוב ולדון בעניינה של העותרת.

6.מרבית טענותיה של העותרת מכוונות כנגד טענות המשיבה בעתירה הקודמת בדבר שיהוי שנפל בהגשת אותה עתירה, אשר הוגשה מספר שנים לאחר סיום לימודיה ולאחר כישלונותיה בבחינות הרישוי. אולם, העתירה הקודמת לא נדחתה בשל שיהוי אלא נדחתה לגופו של עניין מהטעמים שפורטו לעיל.

7.בעניין המהותי, הנוגע לכשירות העותרת לעסוק במיילדות, לא מצאתי בעתירה הנוכחית כל חידוש. העותרת אינה טוענת כי עברה את הבחינות בהצלחה, היא גם אינה מסבירה, מדוע יש לאפשר לה לגשת לבחינות, בניגוד לנהלים ולפסק דינו של בית משפט זה בעתירה הקודמת, בחלוף יותר משלוש שנים מאז לימודיה.

8.העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' בניסן תשס"ה (18.4.2005).