סוסן נשאף ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. עניינה של העתירה בבקשת העותרת 1, אזרחית ישראלית, ובעלה, העותר 2, תושב השטחים, כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות. כן מבקשים העותרים, כי יינתן צו ביניים, לפיו יימנעו המשיבים מלגרש את העותר 2 מישראל עד להכרעה בעתירה לגופה.

ב. (1) לפי הנטען בעתירה, נישאו העותרים ביום 17.10.97 ופנו ללשכת מרשם האוכלוסין בנתניה ביום 23.6.98 בבקשה לאיחוד משפחות. בקשה זו נדחתה מטעמים בטחוניים. ביום 22.10.00 הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7580/00), ובעקבותיה הוסכם כי העותר 2 יוכל לשהות בישראל למשך שנה, החל מיום 9.9.01, שבסיומה יוכל לפנות בבקשה חדשה לאיחוד משפחות, וזו תטופל בהתאם לנתונים הרלבנטיים בעת הגשת הבקשה.

(2) לטענת העותרים, פנו פעמים רבות למשיב, אך סוף דבר שקיבלו ביום 20.10.04 מכתב ובו נאמר כי מאחר שלא פנו למשרד הפנים מיום 5.9.01, לא ניתן לחדש את בקשתם, ובהזדמנות אחרת נטען שמרכז חייהם אינו בישראל. העותרים טוענים, כי לאחר קבלת המכתב האמור המציאו את כל המסמכים המוכיחים שמרכז חייהם הוא בישראל.

ג. בתשובת המדינה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף, הן נוכח זניחת בקשתם והן בשל המצב המשפטי דהאידנא, כפי שיוזכר להלן. נטען, כי מיום 9.9.01, בו הופנו העותרים, בעקבות עתירתם הקודמת למינהל האזרחי, לקבלת היתר שהיה בישראל בעבור העותר 2, על פי המוסכם בעתירתם, ועד ליום 19.9.04, לא פנו העותרים למנהל האוכלוסין, על מנת שיטפל בבקשתם. עתירתם הקודמת נמחקה ב-28.8.02 מחוסר מעש. יתר על כן, אף שקיבלו שני מכתבים, מן הימים 19.6.03 ו-18.12.03, בהם נתבקשו להמציא למינהל האוכלוסין מסמכים לצורך הוכחת מקום מרכז חייהם, לא עשו כן. במכתב השני אף נאמר להם, כי ככל שלא יומצאו המסמכים הנדרשים בתוך 30 יום, תיראה בקשתם לאיחוד משפחות כמבוטלת, ואף על פי כן לא פנו אלא ב-19.9.04. על כן, כך נטען, דין פניית העותרים מיום 19.9.04 כדין פניה חדשה לאיחוד משפחות, ודינה להידחות. זאת - נוכח החלטת הממשלה מיום 12.5.02 לפיה מוקפא הטיפול בבקשות חדשות לאיחוד משפחות, בין היתר כאשר בן הזוג הוא תושב השטחים, ונוכח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) מיום 6.8.03 המעגן את עיקרי החלטת הממשלה, ושתוקפו הוארך. כנגד החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה תלויות ועומדות כידוע עתירות עקרוניות (כנגד החלטת הממשלה - בג"ץ 4022/02 ובג"ץ 4608/02, כנגד חוק הוראת השעה - בג"ץ 7102/03 ובג"ץ 7052/03).

ד. עיינתי בחומר ושקלתי, בין השאר, את השאלה האם אין פניית משרד הפנים לעותרים מיוני ודצמבר 2003 - לאחר החלטת הממשלה ובשנית אף לאחר חוק הוראת השעה- אינה אומרת דרשני, אך הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה אינה חיובית, וכי דין העתירה להידחות על הסף.

ה. העותרים לא ביססו כל תשתית עובדתית ביחס לטענתם כי פנו למשרד הפנים במהלך שלוש השנים שחלפו מיום 9.9.01. אולי הדבר המטה ביותר את הכף כנגד משאלת העותרים, הוא אי התייחסותם לשני המכתבים משנת 2003 מטעם מינהל האוכלוסין, שניעור מיזמתו להתעניין בבקשתם. בכך זנחו את הבקשה, והידרשותם אליה מחדש בספטמבר 2004 אינה יכולה לרפא זאת, בודאי נוכח החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה. עניינה של העתירה שבפנינו הוא, איפוא, בקשה חדשה לאיחוד משפחות. לאור החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה, אין מקום לעת הזאת לקבל בקשות חדשות לאיחוד משפחות. לעניין זה דומה מצבם של העותרים לשל עותרים רבים אחרים הבאים לפני בית משפט זה, ושדין עתירותיהם דחיה נוכח המצב המשפטי דהאידנא. המשיבים ציטטו מפסקי הדין בנושא זה (בג"ץ 7145/03 כנאנה נ' משרד הפנים (טרם פורסם), בג"ץ 1631/03 חטיב נ' משרד הפנים (טרם פורסם), ואכן שם נאמרו דברים ברוח זו. הוא הדין באשר לבקשה לצו ביניים, שאין מקום לקבלה בנסיבות. כן ראו לעניין זניחת הבקשה ודינה במצב המשפטי הקיים בג"ץ 8571/04 עודה נ' שר הפנים (טרם פורסם); באותו מקרה נדחתה העתירה על הסף ועמה הבקשה לצו ביניים. כך גם בג"ץ 1019/03 תמאדר נ' שר הפנים (טרם פורסם). כן ראו בג"ץ 1438/04 אסמאעיל נ' משרד הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 2186/04 חציב נ' שר הפנים (טרם פורסם), והמקורות המאוזכרים בו.

ו. העתירה נדחית, איפוא, על הסף, בכפוף לזכותם של העותרים לשוב ולפנות למשרד הפנים, ככל שיהיה בכך צורך, לאחר הכרעה בעתירות כנגד החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה, אם תימצא לכך עילה.

ניתן היום, ט' אדר ב' תשס"ה (20.3.2005).