דב פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.העתירה שלפנינו תוקפת את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) שניתן ביום 30.11.2020, בעב"ל 4420-07-20, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (להלן: בית הדין האזורי), מתאריך 17.6.2020, בב"ל 14819-05-19.

2.מהעתירה ומנספחיה עולה כי במסגרת ההליכים דלעיל נדחתה תביעת העותר להכרה כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), לתקופה שבין יום 25.6.2010 ליום 30.9.2010. לאחר ש"וועדת הרשות" (ראו: תקנה 18א לתקנות) דחתה את תביעתו האמורה בהחלטה מיום 10.3.2019, פנה העותר לבית הדין האזורי כשבפיו טענות שונות נגד החלטת הוועדה. בית הדין האזורי דחה את תביעת העותר תוך שהוא קובע כי בהחלטת הוועדה לא נפל כל פגם המצדיק את התערבותו. עקב כך הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי, וזה נדחה, כאמור, ביום 30.11.2020.

3.בפסק הדין מושא העתירה, סומך בית הדין הארצי את ידיו על קביעותיו של בית הדין האזורי, לפיהן החלטת הוועדה הינה מפורטת, מנומקת ומוצדקת לגופה. בית הדין הארצי הוסיף ודחה את טענת העורר בדבר שלילת זכות הטיעון שלו על ידי הוועדה, תוך שהוא קובע, בהתבסס על הדיון שהתקיים לפניו, כי "ניתנה למערער האפשרות להגיש טיעוניו בכתב טרם קבלת החלטתה הסופית של ועדת הרשות, והוא בחר שלא לעשות כן ואף לא ביקש לטעון בפניה בעל פה" (פסקה 4 לפסק הדין). כמו כן, מנה בית הדין הארצי בפסק דינו טעמים שבגינם אין להחזיר את עניינו של העותר לוועדה, וביניהם העובדה כי מדובר בהחלטה חמישית של הוועדה בעניינו של העותר והעובדה כי טענת העותר לאי-מתן זכות טיעון לא הועלתה קודם לכן.

4.ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר, שאיננו מיוצג, מבקש להצביע על כשלים שונים אשר נפלו, לשיטתו, בהליך שהתנהל בפני בית הדין הארצי ובפסק הדין שנתן. כמו כן חולק העותר על העובדות שנקבעו בעניינו בבתי הדין האזורי והארצי. מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי בהליך שהתקיים בפני בית הדין הארצי העותר היה מיוצג על ידי עורך דין מטעם הסיוע המשפטי.

5.דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים. הלכה היא עמנו כי בית משפט זה איננו משמש ערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בפסיקת בתי הדין לעבודה מוגבלת מעיקרה למקרים חריגים בהם מתגלית טעות משפטית מהותית אשר גורמת עוול שדורש תיקון (ראו: בג"ץ 8040/18 סיידרוב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (30.1.2019); בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (7.6.2012)). במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים להתערבותנו, והעתירה ממילא לא מצביעה על שום עילה משפטית העשויה להצדיק התערבות כאמור.

6.העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח בטבת התשפ"א (12.1.2021).