עלי עווד סלמאן טראירה נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת המשיב 3 שלא להיעתר לבקשתו לקבלת היתר כניסה ושהייה בישראל, וכן כי נורה למשיבים לחשוף בפניו את החומר המודיעיני העומד בבסיס ההחלטה.

העותר הינו תושב הרשות הפלסטינית. לטענתו פנה למשיב 3 בבקשה למתן היתר כניסה לישראל לשם עבודתו, אך נדחה, לטענתו, מטעמים ביטחוניים. לטענתו, החלטת המשיב 3 מהווה פגיעה קשה בזכויותיו ולא קיים כל נימוק למניעת כניסתו לישראל, כמו כן, לטענתו, ההחלטה נגועה בחוסר סבירות ובקבלתה הופרו כללי הצדק הטבעי.

מנגד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות לאור קיומו של סעד חלופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

דין העתירה להידחות על הסף לאור קיומו של סעד חלופי. הסעד המבוקש על ידי העותר, כי תיתן אשרת כניסה ושהייה בישראל. בקשות מסוג זה, מוסדרות כיום בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)). כפי שקובע סעיף 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, הסמכות לדון בעתירות מנהליות שעניינן החלטות רשות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים, למעט החלטות לפי סעיפים 3א1 ו-3ג.

משקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשת העותר, לא ייעתר בית משפט זה לבקשתו (ראו בג"צ 4487/08 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה אלוף פיקוד דרום (לא פורסם, 4.9.2008); בג"צ 3397/08 איסמעיל נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (לא פורסם, 30.4.2009)). אמנם, סמכותם של בתי המשפט המנהליים לדון בעתירות מנהליות איננה גורעת מסמכותו של בית משפט זה. עם זאת, נקבע לא פעם כי רק במקרים חריגים ונדירים ביותר ידון בית משפט זה בעתירות שהסעד המבוקש בהן מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו בג"צ 2371/04 וולף נ' רשות שדות התעופה בישראל (לא פורסם, 14.3.2004)).

המקרה שבפנינו איננו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו בשלב זה. לעותר פתוחה הדרך לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בכדי להשיג על החלטות המשיבים בעניינו.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010).