בנימין (וניאמין) סובול ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.עתירה זו מכוונת נגד החלטת שר הפנים (להלן: המשיב) שלא להכיר בעותרים כזכאי שבות לפי חוק השבות, התש"י-1950.

2.שתי עתירות קודמות של העותרים באותו ענין נדחו על ידי בית משפט זה לאחר שנמצא שאין במסמכים שהגישו למשיב כדי לבסס את טענתם לזכאות לשבות, ובחלקם אף נחשדו כמזויפים (בג"ץ 2515/08 סובול נ' משרד הפנים (12.7.2010); בג"ץ 8047/11 סובול נ' משרד הפנים (17.2.2013)).

3.בעתירה זו, השלישית באותו ענין, טוענים העותרים כי פנו בבקשה חדשה במסגרתה המציאו למשיבים מסמכים נוספים אשר לא עמדו לנגד עיניהם בהחלטות הקודמות בעניינם. גם מסמכים אלה נבחנו על ידי המשיבים ולא נמצא כי יש בהם כדי לבסס את זכאותם של העותרים למעמד עולה מכוח שבות.

4.בתגובתם לעתירה הדגישו המשיבים כי במסמכים שהגישו העותרים במסגרת שתי בקשותיהם הקודמות לא רק שלא נמצא ביסוס לזכאותם לשבות, אלא נמצאו זיופים, ומטעם זה עתירותיהם הקודמות נדחו כאמור. המסמכים החדשים שהגישו העותרים בשלב הנוכחי אינם מסמכים רשמיים אותנטיים, אשר יכולים לבסס זכאות למעמד עולה לפי חוק השבות, וקושי זה מתחדד עוד יותר לנוכח המסמכים המזויפים שהוגשו בעבר על ידי העותרים.

5.זה המקום לציין כי העותרים הם בני זוג ילידי 1935 ו- 1937, וכי לעותרים נכדה בגירה אזרחית ישראל שקיבלה את מעמדה זה לא מכוח יהדות העותרים אלא מכוח אביה שנישא לבתם של העותרים שנפטרה בינתיים.

6.בתום דיון שקיימנו בעתירה ביום 26.6.2018 ביקשנו מן המשיבים לשקול מענה אפשרי לעותרים וזאת "בשים לב למאפיינים המשפחתיים המיוחדים של המקרה ולנכדתם היחידה החיה בישראל".

7.ביום 11.10.2018 נמסרה הודעה מעדכנת מטעם המשיבים לפיה נוכח כישלונם של העותרים לבסס את זכאותם למעמד עולה לפי חוק השבות ולאור הניסיונות החוזרים להשגת מעמד על בסיס מסמכים "שאינם מהימנים", אין מקום להעניק להם כל מעמד מכוח חוק השבות.

עם זאת צוין, כי העותרים רשאים להגיש בקשה לקבלת רישיון או אשרה מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, וכי אם תוגש בקשה כאמור - על ידי העותרים או על ידי נכדתם עבורם - היא תיבחן על ידי הגורמים המוסמכים במשרד הפנים בהתחשב במכלול נסיבות הענין.

8.נוכח האמור החלטנו לדחות את העתירה. נוכח נסיבותיהם האישיות של העותרים ולפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב בחשון התשע"ט (21.10.2018).