תנו לחיות לחיות נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1.בעתירתה, הלינה העותרת על התעלמותו של המשיב מפניותיה בעניין הפרות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994. לצד הסעד הפרטני – מענה לשלוש עשרה פניות שהגישה במהלך השנים 2014-2016 – ביקשה העותרת גם סעד כללי, בדמות מתן מענה לפניות עתידיות "בתוך זמן סביר". ערב הדיון שנקבע בתיק, הודיע המשיב על השלמת גיבוש "נוהל הטיפול בעבירות של צער בעלי חיים" – בו הוסדרה, בין היתר, סוגיית העדכון בנוגע לטיפול בפניות – וציין כי בנוהל זה "יש כדי ליתן מענה לטענותיה הכלליות של העותרת". אשר לסעד הפרטני, הובהר כי פניות העותרת מטופלות, וכי מתקיים בעניינן שיח בין הצדדים. בעקבות הודעה זו, ביקשה העותרת למחוק את העתירה. על פי השקפתה, ספק אם הנוהל החדש מייתר את הסעד הכללי שביקשה, אך די בו כדי ליטול את העוקץ מהמשך הדיון בעניין לאור השינוי המהותי בתשתית העובדתית הרלוונטית.

2.בהתאם להחלטתי מיום 31.12.2017, הגישה העותרת בקשה לפסיקת הוצאות – ובה טענה כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת וחשפה ליקויים מהותיים בהתנהלות המשיב, וכי בעקבות צעד זה פעל המשיב לגיבוש הנוהל הכללי, ולמתן טיפול ומענה בפניותיה הפרטניות. מנגד, המשיב גורס כי הנוהל המדובר כלל לא התבקש כסעד בעתירה, וכי מדובר ביוזמה עצמאית שלו – אשר יצאה לדרכה עוד לפני הגשת העתירה. לפיכך, לדעתו, לא התקיימו המבחנים לפסיקת הוצאות ביחס לסעד הכללי שהתבקש. אשר לסעד הפרטני, המשיב טוען כי חלק הארי של פניות העותרת טופלו לגופן, גם אם לא נמסרה לה הודעה על כך, ומדגיש כי בהתחשב בהיקף הרחב של הפניות המובאות לטיפולו, "העתירה אינה משקפת את מצב העניינים הקיים ביחס לרוב המכריע של התלונות". כך או כך, הוא מבקש לתת משקל למועד סיום ההליך – לפני קיום דיון בתיק.

3.לבקשת העותרת, ומן הטעמים שפורטו, העתירה נמחקת. בהתחשב במכלול הנתונים שהוצגו לעיל – מועדי הפניות הפרטניות שבגינן הוגשה העתירה; מתן טיפול ומענה לפניות אלה בעקבות הגשתה; התרומה המסוימת של העתירה לקידום גיבוש נוהל הטיפול על ידי המשיב, והעדר הזהות בין הסעד הכללי שהתבקש לנוהל זה; ולבסוף, מועד סיום ההליך – המשיב יישא בהוצאות העותרת בסך כולל של 2,500 ₪. האגרה תושב לעותרת בהתאם לתקנות.

ניתן היום, כ"ד באדר התשע"ח (11.3.2018).