אהרון יעקב בטון נ' מדינת ישראל.

פסק-דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 887/96

ע"פ 1813/96

בפני: כבוד השופט א' גולדברג

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופטת ד' דורנר

המערער בע"פ 887/96

והמשיב בע"פ 1813/96: אהרון יעקב בטון

נגד

המשיב ה בע"פ 887/96

והמערערת בע"פ 1813/96 מדינת ישראל

תאריך הישיבה: ל' באדר א' התשנ"ז (9.3.97)

בשם המערער בע"פ 887/96

והמשיב בע"פ 1813/96: עו"ד משה לוי

בשם המשיבה בע"פ 887/96

והמערערת בע"פ 1813/96: עו"ד אמי פלמור

פ סק-דין

לא ראינו לקבל את ערעור המערער המופנה כנגד הרשעתו באישום הראשון. המתלונן לא נקב במועד הארוע, אלא ציין את מועד תחילת עבודתו, כשהארוע עצמו קדם לכך בכשבועיים. בכך נופלת טענת המערער כי במועד הארוע על פי גירסת המתלונן הוא (המערער) היה במעצר.

ערעור המדינה בדין יסודו, והוא נוגע לאישום השלישי, בו הואשם המערער בחבלה בכוונה מחמירה, ואילו בית המשפט קמא הרשיעו בפציעה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות ביקש המערער לדקור את אחיו רפי, וכשהתערב ביניהם אחיהם יצחק (צ'יקו) דקר המערער אותו. גם אם נאמר כי המערער לא התכוון לדקור את צ'יקו אלא את רפי, הרי שמדובר במקרה ברור של כוונה מועברת, המביאה להרשעת המערער בעבירה שהתכוון לבצעה כלפי רפי. לפיכך מתקבל ערעור המדינה והמערער מורשע באישום השלישי עבירה על סעיף 329 לחוק העונשין.

תוצאה זו מחייבת החמרה בעונש, במיוחד נוכח עברו של המערער והיותו אסיר ברשיון בעת ביצוע העבירות.

לפיכך יועמד עונש המאסר בפועל על 4 שנים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם, כך שעל המערער לרצות תקופת מאסר כוללת של 7 שנים.

ניתן היום, ל' באדר א' תשנ"ז (9.3.97).