בר נוי שאול נ' מדינת ישראל

פסק-דין

העותר הוא אסיר, המרצה עונש מאסר של שמונה חודשים. בעתירתו טוען הוא כי מאסרו בלתי חוקי ומבקש כי בית-המשפט יורה על שחרורו. הנימוק הנזכר בעתירה לאי החוקיות הוא, כי משזיכה בית-המשפט המחוזי את העותר מביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים, לא היה מוסמך לאשר הפעלת מאסר על תנאי של שמונה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד העותר.

העתירה אינה מראה על פניה עילה להתערבותו של בית-משפט זה ודינה להדחות על הסף. ראשית יצויין כי היה על העותר להעלות את טענותיו נגד גזר-הדין במסגרת בקשה לרשות ערעור שהגיש לבית-משפט זה ושנדחתה ביום 13.9.99. גם לגופם של דברים אין העתירה מראה עילה; המאסר נשוא העתירה (שחופפים לו מאסרים נוספים קצרים יותר שאינם נושא לעתירה זו), הוא מאסר על תנאי שהושת על העותר בגין הרשעתו בעבירות של הטרדה ואיומים, ושהופעל על-ידי בית-משפט השלום לאחר שהרשיעו בביצוע עבירות נוספות מהסוג האמור וכן בעבירה של העלבת עובד ציבור. זיכויו של העותר בערעורו לבית-המשפט המחוזי מביצוע עבירות של העלבת עובד ציבור ואיומים, איננו מכריע לעניין הפעלת המאסר על תנאי. משהורשע העותר בבית-המשפט השלום בביצוע עבירות נוספות של הטרדה, וערעורו על הרשעתו בעבירות אלה נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי, ניתן היה להפעיל נגדו את עונש המאסר על תנאי שנסב על העבירות בהן הורשע.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתן היום, יח בשבט תש"ס (25.1.2000)