אליאס אנדראוס נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופט א' שטיין:

1.בפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ח' אופק גנדלר ו א' סופר, ונציגי הציבור י' רון ו ג' צימרמן) מתאריך 25.11.2020, בע"ע 68305-12-19, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת א' שומרוני-ברנשטיין, נציג העובדים י' גרינשטיין ונציג המעסיקים י' ורובל) מתאריך 1.12.2019, בסע"ש 5135-03-16.

2.עניינו של ההליך מושא העתירה בתכנית מענקים שנועדה לעודד עבודת רופאים ב"מקצועות במצוקה ובפריפריה" (להלן: התכנית). העותר, רופא במקצועו, הגיש לוועדת המענקים של ההסתדרות הרפואית בישראל בקשה לקבלת מענק בהתאם לתנאי התכנית שנקבעו לשנת 2014. כעבור מספר חודשים נענתה בקשתו של העותר בשלילה, מן הנימוק שפנקס ההתמחות שלו נפתח ביום 1.1.2015, ולא במהלך שנת 2014 – כפי שדרשו הקריטריונים למענק בשנה זו. נוכח זאת, העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, וזו נדחתה בתאריך 1.12.2019. בית הדין האזורי לעבודה קבע, לאחר שהובאו לפניו ראיות ונשמעו עדים, כי התובע לא עמד בתנאי הזכאות לשנת 2014, ולפיכך איננו זכאי למענק האמור.

3.העותר ערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את ערעורו בפסק דין מיום 25.11.2020, בהסתמך על תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. על פי תקנה זו, רשאי בית הדין שלערעור לדחות ערעור מבלי לנמק את קביעתו אם לדעתו: "(1) אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו" בהחלטה מושא הערעור; (2) הממצאים שנקבעו בהחלטה תומכים במסקנה המשפטית; (3) אין לגלות טעות שבחוק". בית הדין הארצי סבר שתנאים אלו מתקיימים, אך הוסיף ונימק מדוע הוא אינו מקבל את טענותיו העיקריות של המערער, אשר עומדות בלב העתירה שלפנינו.

4.בעתירה זו שב העותר על טענותיו בדבר זכאותו למענק האמור, ומוסיף טענות בדבר פגמים שונים שלדעתו נפלו בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה ובהתנהלות המשיבה 3 במסגרת ההליך בבית הדין הארצי לעבודה.

5.לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים. הלכה היא עמנו כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק איננו משמש ערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בג"ץ בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה נעשית במסורה, בריסון רב, באופן מצומצם ובמקרים חריגים בלבד (ראו: בג"ץ 6574/11 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצאת חקלאית בישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (7.6.2012); בג"ץ 9619/11 חדד נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.3.2012)). התערבות כאמור תתאפשר רק כאשר מתגלית בהכרעתו של בית הדין הארצי לעבודה טעות משפטית מהותית אשר גורמת עוול שדורש תיקון.

6.פסקי הדין של בתי הדין לעבודה – האזורי והארצי – אינם מגלים שום טעות כזאת. ניסיון העותר לשוות לטענותיו נופך עקרוני כדי לשנות ממסקנה זו נדון לכישלון. ניכר הוא שבית הדין הארצי לעבודה בחן את פסק דינו של בית הדין האזורי וראה לאמץ את ממצאיו העובדתיים והמשפטיים; ומשכך – אין בידינו להתערב בקביעותיו.

7.העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ד בטבת התשפ"א (29.12.2020).