פאיזה אבו זהרייה ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

עניינה של העתירה בבקשת העותרות להורות למשיב ליתן טעם מדוע לא יאשר את בקשתן להנפיק להן היתרי שהייה זמניים בירושלים (היתרי מת"ק) מכוח החלטת ממשלה מספר 2492.

1.העותרת 1 היא אמה של העותרת 2, שתיהן תושבות אזור יהודה ושומרון (להלן: איו"ש). מהעתירה עולה כי העותרות מתגוררות יחד בשכונת בית חנינא שבמזרח ירושלים. ביום 4.3.08 הגישו העותרות בקשה לפי החלטת ממשלה מספר 2492 בדבר מתן היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש, השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין. קבלת ההיתר מותנית בכך שהמבקש יעמוד במספר תנאי סף, ובכלל זה עליו להוכיח כי הוא מתגורר בביתו שבמזרח ירושלים ברציפות מאז שנת 1987 ועד למועד הגשת הבקשה.

2.ביום 25.10.10 נערך שימוע לעותרת 1 במסגרת הטיפול בבקשתה. מתגובתו המקדמית של המשיב עולה כי לבקשת העותרות לקבלת ההיתרים צורפו רק חלק מהמסמכים הדרושים לפי ההנחיות להגשת הבקשה. לכן במעמד השימוע נמסר לעותרת 1 ולבאת-כוחה מכתב המפרט איזה מסמכים עליה להשלים לשם המשך הטיפול בבקשה. דומה כי חלק מהמסמכים החסרים נוגע לדרישה הנזכרת לעיל להוכיח מגורים רציפים בירושלים החל משנת 1987. עוד עולה מתגובת המשיב כי ביום 16.12.10 נתקבלו בלשכת רשות האוכלוסין שבמזרח ירושלים (להלן: רשות האוכלוסין או הרשות) מסמכים נוספים מטעם העותרות, אלא שלא כל המסמכים המפורטים במכתב מטעם בא-כוחן של העותרות אכן הוגשו בפועל לרשות.

3.ביום 7.12.11 הוגשה העתירה שלפנינו, שבה טוענות העותרות כי חרף פניות חוזרות למשיב, עד היום לא התקבלה החלטה בבקשתן. לטענתן, אופן הטיפול בבקשתן נגוע בחוסר תום-לב, בקלות ראש ובהפליה. הן מדגישות כי הן עומדות בתנאים לקבלת ההיתרים המבוקשים, ובתוך כך כי עלה בידיהן להוכיח שמרכז חייהן הוא בירושלים למן שנת 1981, באופן שמצדיק היעתרות לבקשתן. כאמור, העותרות מבקשות להורות למשיב להעניק להן את ההיתרים המבוקשים.

4.מתגובתו המקדמית של המשיב עולה כי לעתירה שלפנינו צורפו מסמכים חדשים שלא הוגשו ישירות לרשות האוכלוסין, אולם עדיין חסרים מסמכים נוספים שאותם התבקשו העותרות להעביר לידי הרשות. המשיב מעדכן כי בימים אלה נשלח לבא-כוחן של העותרות מכתב המפרט בדיוק איזה מסמכים עליהן להמציא לשם המשך הטיפול בבקשתן. לאחר שיומצאו המסמכים המבוקשים ישירות לרשות, תתקבל החלטה בבקשתן. על רקע זה, סבור המשיב כי מדובר בעתירה מוקדמת שיש לדחותה על הסף.

5.לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה סבורים אנו כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי עתירה המוגשת לבית המשפט לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה סופית בה, היא עתירה מוקדמת שבית המשפט לא יידרש לה (ראו, למשל: בג"ץ 8450/06 אוסטרייכר נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (לא פורסמה, 26.6.07)). בקשת העותרות עודנה מתבררת בפני המשיב וזה טרם הכריע בה, בין היתר, מפאת היעדרם של מסמכים חיוניים לבקשה, שדומה כי לפחות חלקם מצויים בידי העותרות אולם לא הגיעו לידי רשות האוכלוסין. משאלה הם פני הדברים, לא ברור איזו החלטה מבקשות העותרות לתקוף במסגרת עתירתן. כל שנטען הוא לטיפול מפלה ונעדר תום-לב מצד המשיב, טענה שהועלתה בעלמא וללא כל ביסוס (וברי כי אדם הפונה לבג"ץ נדרש לבסס את עתירתו, ראו: בג"ץ 9786/07 עמותת אור תורה סטון נ' שר הפנים, פסקה 19 (לא פורסם, 1.8.11)).

מובן שאין באמור כדי למנוע מהעותרות להשיג על החלטת המשיב בעניינן לכשתתקבל, ככל שתסבורנה כי קיימת עילה להתערבות בה. יוער כי הסמכות לדון בעתירות נגד החלטת הרשות בבקשה של פרט לקבלת היתר שהייה זמני בהתאם להוראות החלטת הממשלה מספר 2492 – נתונה גם לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 9366/10 אל סורחי נ' משרד הפנים (לא פורסם, 29.1.12)). לפיכך ככל שתבקשנה העותרות להשיג על החלטת המשיב כאמור, עליהן לפנות לערכאה זו.

העתירה, אפוא, נדחית על הסף. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' בשבט תשע"ב (1.2.12).