ילנה פרוסובה ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

העותרת 1, ילידת בלארוס, נכנסה לישראל ביוני 2009 באשרת א1, כעובדת זרה בתחום הסיעודי. העותרת 2 היא בתה שנכנסה באשרת תייר. בחודש נובמבר 2015, לאחר כחמש שנים וחצי בהן שהתה העותרת 1 בארץ כעובדת זרה, הוגשה בקשה לקבלת תעודת עולה מכוח שבות, בטענה כי העותרת 1 היא בת ליהודיה, ובתה היא נכדה ליהודיה. לבקשת העותרות צורף מסמך שלפי הטענה היא תעודת הלידה המקורית של אימה של העותרת 1. גורמי המקצוע מצאו כי התעודה אינה אותנטית, ודחו את הבקשה.

עתירה קודמת שהוגשה נגד ההחלטה (בג"ץ 3630/16) נדחתה. נקבע כי זכויות העותרת לשוב ולפנות למשיבים שמורות ככל שיוצגו ראיות נוספות. חרף דחיית העתירה המשיכו העותרות לשהות בישראל, שלא כדין. הוגשה בקשה נוספת לקבלת תעודת עולה בצירוף מסמכים שונים המפורטים בעתירה, אליהם ניתנה התייחסות מפורטת של המשיבים בתגובתם. עמדת המשיבים היא כי מדובר באישורים כלליים, שניתנו לאחר דחיית העתירה הקודמת, ולפי ניסיונם של גורמי המקצוע, מהימנות חלקם מוטלת בספק.

בא כוח המלומד של העותרת חולק על מסקנה זו של המשיבים וסבור כי תעודת הלידה, בצירוף המסמכים החדשים, מבססים את זכותן לשבות.

שקלנו את טיעוני הצדדים, בשים לב להלכה הפסוקה בדבר הרף ומידת הראיות הנדרשות לצורך הוכחת זכאות לשבות, ובהינתן עמדת גורמי המקצוע, לא מצאנו עילה להתערבותנו בהחלטת המשיב. איננו רואים לקבל מסמך חדש שהגשתו התבקשה אתמול, כאשר הוא לא הוגש למשיבים ולא ניתנה החלטה בעניינו. העותרות יוכלו לשוב ולפנות למשיבים לאחר יציאתן מהארץ, ככל שיסברו שיש בידיהן נתונים חדשים המצדיקים בדיקה נוספת של זכאותן לשבות.

העתירה נדחית אפוא. לפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות ונקבע כי הצו הארעי יפקע בחלוף 45 יום.

ניתן היום, ט"ו בסיון התשע"ט (18.6.2019).