שאול בר נוי נ' המרכז לגביית אגרות וחובות

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

עתירה למתן סעדים הנוגעים להליכי אכיפת חוב המנוהלים נגד העותר על-ידי המרכז לגביית אגרות וחובות.

1.כעולה מתגובת המשיב, נגד העותר מתנהלים על-ידי המשיב תשעה תיקי גבייה: שני תיקים בגין אגרות בית משפט; תיק אחד בגין דו"ח משטרה מסוג ברירת משפט שלא שולם במועדו; חמישה תיקים בגין הוצאות לטובת אוצר המדינה; וכן תיק אחד פלילי. סך חובותיו של העותר, נכון ליום הגשת תגובת המשיב, עומד על 64,710 ₪. משנמנע העותר מלשלם את חובותיו הוטלו במהלך שנת 2012 שני עיקולים על רכבו, ובסופו של יום נתפס הרכב על-ידי המשיב. זאת, בהתאם לסמכויות המוקנות למשיב מכוח סעיפים 4-3 לפקודת המסים (גביה). בעקבות זאת, הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב – יפו, אך עתירה זו נמחקה בהחלטת בית המשפט (כב' השופט ק' ורדי) מיום 12.12.12 בשל חוסר סמכות עניינית. משכך, הגיש העותר ערעור על החלטות המשיב בעניינו לבית משפט השלום בתל אביב – יפו. ערעור זה נמחק אף הוא על-ידי בית המשפט (כב' השופט מ' סובל) בשל היעדר סמכות עניינית. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי החוק מסמיך את בית משפט השלום לדון בערעורים על החלטות הרשם הנוגעות לענייני המשיב, אך לא בערעורים על החלטות המשיב עצמו. מכאן העתירה שלפנינו.

2.בגדרי העתירה מלין העותר על התנהלותו של המשיב אשר נמנע, לטענתו, מלאפשר דיון בפני רשם של בית משפט בטענת "פרעתי" לפני תפיסת הרכב. באשר להחלטות השיפוטיות בעניינו טוען המשיב כי עתירתו לבית המשפט לעניינים מנהליים נמחקה שלא כדין, שכן המשיב הוא בבחינת רשות מנהלית שריבו של אזרח עימה צריך להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים. גם ערעורו של העותר לבית משפט השלום, נמחק לדידו שלא כדין, שכן משלא קוים דיון בפני רשם של בית משפט, היה על בית משפט השלום לדון בטענת "פרעתי" שבפי העותר בעצמו. עוד מעלה העותר טענות הנוגעות להתנהלותו של המשיב בעניינו לרבות הימנעותו הנטענת של המשיב מקיום דיון בטענת "פרעתי".

3.לטענת המשיב, יש לדחות את העתירה על הסף בשל מספר עילות. ראשית, נטען כי עומד לעותר סעד חלופי בדמות הגשת ערעור על החלטותיהם של בית המשפט לעניינים מנהליים ושל בית משפט השלום, נגדן טוען העותר. כמו כן, נטען כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית מספקת באופן היוצר קושי של ממש להידרש אליה. עוד טוען המשיב כי ככל שהעתירה מתייחסת לעצם הטלת החיובים שבסיס חובותיו של העותר, הרי שהיא הוגשה בשיהוי של שנים רבות. בנוסף, נטען כי העותר לא מיצה הליכים כנדרש, מכיוון שהוא לא המתין לתגובת המשיב למכתבו מיום 28.11.12.

4.לגופו של עניין, טוען המשיב כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה, מאחר שלא נפל כל פגם משפטי בהליכי האכיפה המתנהלים נגד העותר. בנוסף, נסקרת בתגובת המשיב התנהלותו מול העותר, לרבות נכונותו לעכב את הליכי הגבייה על-מנת לבדוק השגות שונות שהעלה העותר. באשר לשאלת הסמכות העניינית לבקר את החלטות המשיב, נטען כי נכון להיום סמכות זו אינה מוקנית באופן מפורש בחוק לערכאה כלשהי. יחד עם זאת, נטען כי מתקיימת עבודת מטה בעניין ואף גובש נוסח שעתיד להיות משולב בתקנות המסדירות את פעילותו של המשיב.

5.דין העתירה להידחות על הסף. אמנם, נראה כי לעת הזו, משטרם הותקנו התקנות הנוגעות לסמכות לדון בהשגות על החלטות המשיב, לא עומד לעותר סעד חלופי כלשהו (בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות (1.2.12)). נשוב ונעיר כי ראוי לזרז את הטיפול בנושא. עם זאת, אין בכך כדי לאפשר דיון בעתירה לגופה, וזאת בראש ובראשונה מכיוון שהעתירה נעדרת תשתית עובדתית מספקת. התמונה העולה מהעתירה אינה נהירה, ואף לא צורפו לעתירה מסמכים שהיה בהם כדי להסיר את הערפל מעל טענות העותר (ראו: בג"ץ 1081/12 עטיה נ' המרכז לגביית קנסות (5.9.12)). כך למשל, לא צורפו לעתירה התכתובות של העותר עם המשיב, אשר היה בהן כדי להשיב על השאלה אם קוים בעניינו של העותר הליך נאות. העותר אף הגיש את עתירתו בטרם קיבל תגובה על פנייתו למשיב בה שטח את טענותיו. גם בכך יש כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף.

6.באשר לטענת "פרעתי" בה מנסה העותר להיאחז, הרי שכעולה מתגובת המשיב, הטענה מתייחסת אך לחלק קטן מחובותיו של העותר. בנוסף, בנוגע לטענה האמורה נערכו שתי בדיקות על-ידי המשיב, ולשם כך אף עוכבו הליכי הגבייה. רק משהתחוור כי החוב לא נפרע ולא בוטל, המשיכו הליכי הגבייה שהובילו בסופו של יום לתפיסת רכבו של המשיב. לפיכך, נחה דעתנו כי אין בטענת "פרעתי" שבפי העותר כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

נוכח האמור העתירה נדחית על הסף. משכך, מתייתר הצורך לדון בבקשת העותר למתן צו ביניים בעניינו. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט בסיון התשע"ג (28.5.2013).