אלהאם מגאדלה (טויר) ואח' נ' משרד הפנים

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים להארכת רישיון הישיבה של העותר 2 בישראל במסגרת הליך של איחוד משפחות.

1.העותרת 1, ישראלית מבאקה אל-גרביה, נישאה לעותר 2, תושב האזור, ולהם שלושה ילדים. ביום 21.12.1997 הגישו העותרים למינהל האוכלוסין בחדרה בקשה לאיחוד משפחות אך בשל התנגדותם של גורמי ביטחון ליתן לעותר 2 מעמד בישראל – סורבה הבקשה. בחלוף שנה ושבעה חודשים הגישו העותרים למשרד הפנים בחדרה ערר על ההחלטה. הערר הועבר לגורמים הרלוונטיים אשר לא הביעו זו הפעם התנגדות לאישור הבקשה ולפיכך אושרה ביום 16.5.2001 בקשת העותרים לאיחוד משפחות ולעותר הוענק רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, שהוארך מעת לעת. ביום 5.7.2005, בסמוך למועד פקיעתו של רישיון הישיבה שהיה בתוקף אותה עת, הוגשה על-ידי העותרים בקשה נוספת להארכתו. בקשה זו סורבה ביום 1.12.2005 "מטעמים בטחוניים ופליליים".

בעקבות הסירוב, הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה לביטול ההחלטה שלא להאריך את הרישיון וכן בקשה למתן צו ביניים שימנע את הרחקתו של העותר 2 מתחומי ישראל עד למתן החלטה בעתירה (בג"ץ 11978/05). ביום 23.1.2006 נענה בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) לבקשה והורה למשיב להימנע מלהרחיק את העותר 2 עד מתן החלטה אחרת. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 31.7.2006, נדחתה העתירה וממילא נתבטל גם צו הביניים שניתן. פסק הדין שדחה את העתירה קבע כך:

בהסכמת בא-כוחם של העותרים, עיינו בחומר החסוי שאין ניתן לחשפו. שוכנענו מהחומר שהוצג לנו כי העותר 2 ממשיך בפעילות אסורה של הסעת שוהים בלתי חוקיים לישראל, על אף שהוזהר על כך בשנת 2004. כן הוצג לנו חומר נוסף המבסס את טענות המשיב כי המשך שהייתו של העותר 2 בישראל מסכן את הבטחון ואת שלום הציבור.

העותרים הגישו למשיב בקשה לעיון חוזר שנדחתה על ידו ביום 21.9.2006.

2.העתירה הנוספת שלפנינו הוגשה על ידי העותרים כחודשיים לאחר מכן, ביום 12.11.2006, ובמסגרתה מבקשים העותרים להורות על חידוש רישיון הישיבה של העותר 2 בישראל ועל המשך הליך איחוד המשפחות שבו החלו. העותרים טוענים כי החלטת המשיב שלא להאריך את רישיונו של העותר 2 לוקה בחוסר סבירות מאחר ולא ניתן משקל ראוי למכלול השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. עוד נטען כי העותר 2 מעולם לא הסיע פועלים השוהים בישראל שלא כדין ומעולם לא נחקר או נעצר בגין עבירות ממין זה. לטענת העותרים, יסודה של החלטת המשיב במידע מודיעיני שאינו מגובה בראיות לאמיתות תוכנו ועל המשיב, מתוקף היותו גוף ציבורי, להשתית את החלטתו על ראיות מוצקות. בנוסף נטען כי העותרת 1 ניצבת בפני סכנה של פירוק משפחתה נוכח "אי יכולתה לעבור לגור בשטחים עם בעלה העותר 2 ולהסתגל שם". לטענת העותרים, גם אם קיימים שיקולים ביטחוניים המצדיקים את החלטת המשיב עליו לבחון את מידתיות החלטתו.

3.דין העתירה להדחות על הסף. עניינם של העותרים נידון בפני בית משפט זה אך לאחרונה והעותרים לא הצביעו על כל שינוי נסיבות המצדיק לעת הזו דיון מחודש בעניינם. אדרבא, מתגובת המשיב עולה כי הטעמים הביטחוניים שעמדו ביסוד ההחלטה שלא להאריך את רישיון הישיבה של העותר 2 עומדים בעינם. זאת ועוד, משעה שנדחתה עתירתו הקודמת ורישיונו לא הוארך היה על העותר 2 לעזוב את ישראל, אך על פי העולה מן העתירה הוא עדיין שוהה בה ושהותו זו הינה שלא כדין. בנסיבות דומות ציין בית משפט זה כי:

בית המשפט הגבוה לצדק בחן בעבר את עתירתה הקודמת של העותרת 3 והכריע את אשר הכריע. מאז ועד ליום הגשת העתירה דנא לא חל שינוי נסיבות אשר מצדיק בדיקה מחודשת של עניין זה. ישנו דמיון כמעט מוחלט בין טענותיה של העותרת 3 בעתירה אשר הוגשה בעבר לבין טענותיהם של העותרים בעתירה הנוכחית. אין זה יתכן כי עותר אשר עתירתו נדחתה בעבר יחזור ויגיש עתירה זהה מתוך תקווה כי היום יגלו טענותיו עילה להתערבותו של בית משפט זה...יתכן ובית המשפט ישוב וידון בעניין אשר עלה כבר בפניו בעבר אם ישנו נימוק מיוחד לכך. נימוק כזה יכול שיעלה מקום בו חל שינוי מהותי בנסיבות. בענייננו לא מצאנו כל נימוק אשר יצדיק עמדה שונה לעת הזו (בג"ץ 10970/04 גבנש אדהן נ' שר הפנים, תק-על 2004(4), 2404 (2004)).

ויפים הדברים לעניינינו.

5.נוכח האמור לעיל, העתירה אינה מגלה עילה ודינה להדחות. ממילא מבוטל הצו הארעי שהוצא במסגרתה ביום 26.12.2006.

ניתן היום, כ' שבט, תשס"ז (10.2.2007).