אבתסאם אמין מוחמד אלקונבר ואח' נ' מפקד כוחות הבטחון ביהודה ושומרון

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותרים הם תושבי האזור, בני משפחה אחת, המתגוררים בשכונת סואחרה שבירושלים, בסמוך לתוואי גדר ההפרדה. חרף העובדה כי העותרים מחזיקים בתעודת זהות של האזור, נבנתה גדר ההפרדה כך שהותירה את ביתם ומספר בתים נוספים בתוך גבולות ירושלים, באופן שניתק אותם מיתר בתי השכונה. אולם, לא רק דרכם לכיוון האזור נחסמה, הואיל ובהעדר אישורי שהייה הם אינם רשאים לנוע גם בתוך ירושלים. העותרים מדגישים, כי בשל הכללתו של בית המגורים בתוך השטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים, הם נדרשים לשלם ארנונה כשאר תושבי העיר, על-אף שכאמור הם אינם זכאים לנוע בעיר בחופשיות.

2.ביום 5.8.2007 פנו המבקשים למשיב, בבקשה להנפיק להם אישורי שהייה בתוך גבולות ירושלים. זמן קצר לאחר מכן קיבלו לידיהם את תגובתו, במסגרתה נדרשו להמציא מסמכים ולהשלים פרטים נוספים. ברם, עוד בטרם הספיקו העותרים להגיש את ההשלמות הנדרשות, התקבלה החלטת הממשלה 2492, שעניינה סמכותו של שר הפנים להעניק היתרי שהייה לתושבי האזור המתגוררים בירושלים ברציפות מאז 1987, ואשר גדר ההפרדה פגעה באופן ממשי במרקם חייהם. ביום 12.12.07 פנה נציגו של המשיב אל בא-כוחם של העותרים, הפנה את תשומת ליבו להחלטת הממשלה, והמליץ להפנות את הבקשה למשרד הפנים להמשך הטיפול כאמור בהחלטה.

3.העותרים נמנעו מהגשת בקשה למשרד הפנים, ותחת זו הגישו את העתירה שבפנינו. בעתירתם, טוענים הם כי החלטת הממשלה 2492 אינה חלה עליהם, שכן, בלשונם, הם "נאכפו לישיבה בירושלים על-ידי קטע גדר ההפרדה שנבנה בסמוך לביתם ומסביב לסביבת מגוריהם, ובשל כך קשה להגדירם כמי ששוהים בירושלים באופן לא חוקי ועל אחת כמה וכמה כמי ששוהים בירושלים ברצף מאז 1987" (פסקה 23 לעתירה). "ישיבתם בירושלים הייתה בעקבות בניית קטע גדר ההפרדה בשנת 2004, ולא משנת 1987" (שם, בפסקה 24). משזהו המצב, נטען, נותרה הסמכות להעניק לעותרים ושכמותם היתרי שהייה בידי המשיב – מפקד כוחות הביטחון ביהודה ושומרון, ולא בידי שר הפנים.

בתשובתו המקדמית לעתירה, ציין המשיב כי בניגוד לטענת העותרים, מיקומו של הבית, כפי שסומן במפת שהגישו, מצוי בגבולות המוניציפאליים של ירושלים מאז 1967. במצב דברים זה, ובהנחה שהעותרים אכן מתגוררים בביתם שנים ארוכות כפי שהם טוענים, אזי החלטת הממשלה החדשה נועדה לחול עליהם.

4.על פניו, ניכר כי גדר ההפרדה אכן פגעה במרקם חייהם של העותרים ומצב זה דורש טיפול. חרף זאת, פנייתם של העותרים לבית-משפט זה לוקה בחסר, שכן הלכה היא כי בטרם יפנה עותר לקבלת סעד מבית-משפט זה, עליו למצות את ההליכים המנהליים העומדים לרשותו (ראו בג"צ 3383/02 ינוקשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.7.2002); בג"ץ 6863/05 קבהא נ' שר הפנים (לא פורסם, 28.9.2005); בג"ץ 10417/07 אחמד אנג'אץ נ' מפקד האזור (טרם פורסם, 4.3.2008); בג"ץ 10018/07 גלינה קסיאן נ' שר הפנים (טרם פורסם, 4.2.2008)). החלטת הממשלה 2492 יצרה מנגנון אשר נועד לטפל בעניינם של העותרים ואחרים במצבם, ועל כן היה עליהם להקדים ולפנות למשרד הפנים, בין היתר, הואיל ובידו הכלים לבחון את התשתית העובדתית. ברי, כי לאחר שתתקבל החלטה בבקשה שיגישו למשרד הפנים, תעמוד לעותרים זכותם לשטוח טענותיהם בפני בית-משפט זה, ככל שתימצא להם עילה לכך.

5.כאן המקום להוסיף, כי בהחלטת הממשלה 2492 נקבע המועד האחרון להגשת בקשות לקבלת היתרי שהייה (30.4.2008). חרף זאת, נראה לנו כי ייטיב משרד הפנים לעשות אם יטפל בבקשה ככל שתוגש, הואיל ועתירתם של העותרים הוגשה כבר בחודש פברואר, היינו, בטרם חלף המועד האמור.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ח (01.06.08).