בנק איגוד לישראל נ' ורוניק אירן אדלר (משפטי) ואח'

פסק-דין

1.בקשת רשות הערעור שלפניי מכוונת נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, האחת מיום 12.6.07 (להלן - ההחלטה הראשונה) והאחרת מיום 15.11.07 (להלן - ההחלטה השנייה). ההחלטה השנייה ניתנה בגדר בקשה חדשה לסעד זמני אשר הוגשה על ידי המשיבות 2-1. זאת, בעקבות פסק דין אשר ניתן על ידי ביום 23.8.07 בבקשת רשות ערעור קודמת אשר הוגשה בסוגיה דנא (רע"א 5855/07). בפסק הדין ציינתי במפורש, כי אם ינקוט המבקש (להלן - הבנק) הליך ערעורי נגד ההחלטה בבקשה החדשה, יוכל הוא להשיג בגדרו אף על ההחלטה הראשונה. עוד נציין, כי ביום 20.2.08 הוריתי על עיכוב הטיפול בבקשת רשות הערעור דנא בעקבות הסכמת בעלי הדין להעביר את המחלוקת ביניהם לגישור. ביום 17.8.08 הודיעו בעלי הדין כי לא עלה בידם להגיע לכדי הסדר. משכך, אין מנוס מהכרעה בבקשה שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.ההחלטה הראשונה ניתנה בעקבות בקשה מיום 17.4.07. בתצהיר אשר תמך בבקשה זו ניתן הסבר לשינוי הנסיבות אשר בעקבותיו עלה בידי משיבה 1 לגייס את סכום העירבון שנקבע על ידי הערכאה הדיונית בהחלטתה מיום 2.1.07. על רקע שינוי הנסיבות האמור, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהכרעותיו הקודמות ולהעניק בשנית את הסעד הזמני שפקע, בכפוף להפקדת סכום העירבון. העובדה שבעקבות פקיעת הסעד הזמני חידש הבנק את הליכי ההוצאה לפועל אין בה, בנסיבות המקרה דנא, כדי לשנות את המסקנה האמורה. ברי עם זאת, כי הגם שההחלטה הראשונה נבעה משינוי נסיבות שעניינו יכולתה של המשיבה 1 לגייס את סכום העירבון, הרי שבעקבותיה קמה לבנק זכות להשיג על עצם מתן הסעד הזמני.

3.מבקשת רשות הערעור עולה, כי נכון למועד הגשת הבקשה עולה שווי הבטוחה בשיעור בלתי מבוטל על גובה החוב. על רקע נתון זה, בצירוף יתר נסיבות העניין וביניהן העובדה כי מדובר בבית מגורים, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית להיעתר לבקשה למתן סעד זמני. ככל שיחול שינוי ביחס בין שווי הבטוחה לבין גובה החוב, תהא פתוחה בפני הבנק הדרך להגיש בקשה לעיון חוזר בסוגית הסעד הזמני. על אף האמור, יש צדק בטענת הבנק לפיה ראוי לצמצם את היקפו של צו מניעה הזמני כך שיחול אך על חלקן של משיבות 2-1 במקרקעין. זאת, שכן התובענה העיקרית, כמו גם הבקשה לסעד זמני, הוגשה על ידי משיבות 2-1 בלבד. משיבות אלו מחזיקות יחדיו 74% מזכויות הבעלות במקרקעין. משכך, לא היה מקום ליתן סעד זמני לגבי יתרת הזכויות במקרקעין. ברי, כי אין בקביעתנו האחרונה כדי להביע עמדה כלשהי באשר לצעדים אותם יוכל הבנק לנקוט ביחס לאותו חלק מהמקרקעין אשר צו המניעה הזמני אינו חל לגביו.

4.התוצאה היא כי הערעור מתקבל בחלקו, אך כאמור בפיסקה 3 לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה באב התשס"ח (26.8.08).