BIP CHEMICALS LTD נ' ג"ד כימקלים בע"מ

פסק-דין

השופט י' טירקל:

1.בין בעלות הדין מחלוקות כספיות המתבררות בבוררות. במהלך הבוררות נתן הבורר שתי החלטות ביניים. בראשונה קבע שפסקי בוררות זרים, הקשורים למחלוקות שבין בעלות הדין, לרבות הערעורים עליהם, "יתקבלו לצורך קיומה של הבוררות" הנדונה; בהחלטתו השניה (שהוכתרה בכותרת "פסק בורר") קבע כי על המשיבה לשפות את המבקשת מכוח פסקי הבוררות הזרים. כפי שקבע הבורר, סוגיית שיעורי התשלומים שעל המשיבה לשלם למבקשת "לא נדונה כלל בין הצדדים", ולפיכך החליט "כי הצדדים רשאים לנמק את עמדתם בסוגיה זו בלבד לפני קבלת החלטה על שיעורי החיוב שייפסקו".

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה לבטל את החלטותיו של הבורר (להלן - "בקשת הביטול"). לעומתה ביקשה המבקשת למחוק את בקשת הביטול על הסף (להלן - "בקשת המחיקה"). בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון), בהחלטתו מיום 15.2.98, דחה את בקשת המחיקה. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה. המשיבה השיבה על הבקשה. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.הלכה פסוקה היא, כי החלטה שניתנה בדיון לפני בית משפט ואינה מסיימת אלא את השלב הראשון של הדיון היא "החלטה אחרת", לענין הערעור עליה, "והוא הדין בהחלטה הקובעת את חבות הנתבע לפצות את התובע - - - על מנת ששיעור החבות ייקבע בשלב השני - - -". החלטה מסוג זה אינה עומדת בפני עצמה אלא משמשת "רק מנגנון, כדי להכין את בירור הסעד הסופי שיינתן בתובענה" (ראו: ע"א 226/61 מאיר דורון ואח' נ' אילנה צחובל ואח', פ"ד טז 1911; ע"א 897/79 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רם עבודות עפר בע"מ ואח', פ"ד לה (1) 352; ע"א 277/81 מריאן גרינהאוז נ' צפורה גרינהאוז, פ"ד לו (3) 197; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995), 772 - 773).

בהגדרה זאת, של "החלטה אחרת" לעומת "פסק דין חלקי", השתמשו בתי המשפט גם לצורך ההבחנה בין "החלטה אחרת" של בורר לבין "פסק ביניים" של בורר, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-. גישה זאת אומצה גם בפסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי החלטה של בורר, שנטען לגביה שהיא פסק ביניים, "תחשב לכזו רק כאשר הדיון במחלוקת נשוא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" (דברי הנשיא מ' שמגר ברע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ ואח' נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה (4) 497 והאסמכתאות המובאות שם, ולאחרונה בדברי השופטת ד' דורנר בע"א 6058/93 אהוד מנדלבליט ואח' נ' נתן מנדלבליט, (טרם פורסם; תקדין עליון 97 (3) 670); כן עיינו ס' אוטולנגי בוררות-דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת תשנ"א) 334 - 337).

3.כפי שראינו, החלטתו הראשונה של הבורר ענינה קבלת פסקי הבוררות הזרים לצורך המשך ההליכים לפניו; בהחלטה השניה נקבעה חבותה העקרונית של המשיבה כלפי המבקשת בלי לקבוע את שיעורי התשלומים ותוך השארת הסוגיה לדיון נוסף ולהחלטה נוספת. במצב דברים זה, פשיטא שהדיון טרם נסתיים וכי החלטותיו של הבורר הן "החלטות אחרות", להבדיל מפסק ביניים, ואינן אלא מסד שעליו ייבנה, בבוא העת, פסק הבוררות הסופי שייתן הבורר.

מכאן, שהיה על בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשתה של המבקשת ולסלק על הסף את בקשת הביטול. אעיר כאן, אם יש צורך בכך, כי המשיבה תהיה רשאית, כמובן, להעלות את השגותיה נגד החלטותיו הנדונות של הבורר במסגרת בקשת ביטול שתגיש, אם תרצה בכך, לכשיינתן פסק הבוררות הסופי.

4.לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטתו של בית המשפט המחוזי ודוחים את בקשת הביטול שהגישה המשיבה.

המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשת בסך 10,000.- ש"ח.

ניתן היום, כ"ט בתמוז תשנ"ח (23.7.98).