דבוש יצחק נ' אהרון פרץ ואח'

פסק-דין

בית משפט השלום בחיפה דחה את תביעתו של המשיב נגד המערער ונתבעים נוספים. כפי שנטען, עבד אחד מר יורם ספיבק, בתור נהג בשירותו של המשיב ועסק בשיווק מזון קפוא שלו ללקוחות. התברר שספיבק שלשל לכיסו חלק מן התמורה עבור המזון הקפוא.

עוד התברר כי אחדים מן הקונים והמערער ביניהם קנו מספיבק סחורה במחיר הנמוך ממחיר הקרן וללא מע"מ, שילמו תמורתה במזומן ובאופן כזה הונו יחד עם ספיבק את המשיב.

דרך הפעולה היתה מילוי תעודות משלוח בפרטים פיקטיביים ובמחירים שונים מאלה שהופיעו על ההעתק ובמניפולציות שונות שהביאו בסופו של דבר להונאת המשיב.

בית משפט השלום דחה את התביעה נגד המערער כמו גם נגד הנתבעים האחרים, בעיקר מן הטעם שהמשיב לא עמד בנטל הראיה להוכחת היקף הנזק (להבדיל מעצם הנזק) שנגרם לו על ידי המערער.

בית המשפט המחוזי, בקבלו את הערעור חייב את המערער בתשלום סך 10,090 ש"ח שהוא "מחצית סכום התביעה שהוגשה נגדו בנפרד ובמאוחד עם ספיבק".

לדעתנו דין ערעור זה להתקבל.

אין בממצאיהן של הערכאות הקודמות דבר שיש בו כדי לבסס את המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. בפסק-דינו אומר בית המשפט המחוזי כי התביעה נגד המערער היא בסך 20,181 ש"ח והוא מחייב אותו במחצית מסכום זה, מבלי לקבוע ממצא כלשהו, שעליו מתבסס סכום זה, חוץ מכתב התביעה.

יגענו ולא מצאנו בפסק-הדין התיחסות לקביעה עובדתית כלשהי של בית משפט השלום לגבי שעור הנזק ואין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי קביעה עצמאית על סמך ראיה כלשהי בנושא שעור הנזק. מכאן, שגם אם ברור לבית המשפט - ואין אנו מתערבים בכך - שהמערער גרם נזק למשיב וגם אם נכון הוא מהבחינה המשפטית שהאחריות לנזק היא בנפרד ובמאוחד עם ספיבק, לא די בכך על מנת שניתן יהיה לקבוע נזק בסכום כלשהו שבו ניתן לחייב את המערער וממילא לא ניתן היה לקבוע את הסכום שנקבע על פי האמור בכתב התביעה בלבד ומבלי שבית המשפט הצביע על תשתית ראייתית לכך.

אשר על כן מקבלים אנו את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ודוחים תביעת המשיב נגד המערער, ולאור הקביעה הבלתי מעורערת שהמערער השתתף במעשי ההונאה, אין אנו מוצאים ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, ה' בחשון התשנ"ח (5.11.97).