יעקב אפנג'ר ואח' נ' מרים מויאל ואח'

פסק-דין

1.המבקשים והמשיבה הינם דיירים בבית משותף באילת. המבקש הגיש כנגד המשיבות תביעה למפקח על רישום המקרקעין באילת (תיק 58/95), בגין בנית מחסן בכניסה לחדר המדרגות וליד דירת המבקשים. המשיבה 2, היא החברה המשכנת את המשיבה 1, הגישה תביעה נגדית כנגד המבקשים בגין השימוש בחצרות הקדמית והאחורית בבית. המפקח בהחלטתו ציווה על המבקשים לסלק ידם, לפנות החצר האחורית ולאפשר למשיבה 2 ולבאים מכוחה להשתמש בחצר האחורית.

2.המבקשים ערערו על החלטת המפקח בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע.ש. 8074/96). כבוד סגן הנשיא ג' גלעדי דחה את ערעורם וקבע כי במקום סילוק יד שניתן נגדם ינתן צו מניעה קבוע האוסר על המבקשים להכנס לחצר האחורית שבבית וכן ניתן צו מניעה קבוע האוסר עליהם למנוע מהמשיבה 2 ומי מטעמה להשתמש שימוש בלעדי בחצר האחורית.

3.כעת פונה המבקש בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בפיו טענות שונות, אך אין לנו צורך להידרש להן. די בטענתו כי ההחלטה בערעור ניתנה בחוסר סמכות משום שבית המשפט המחוזי החליט בה בדן יחיד ולא בהרכב של שלושה.

4.על פי סעיף 77(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט1969-, יכול צד שנפגע מהחלטת המפקח לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא הבית המשותף. על פי סעיף 77(ג) לחוק, בערעור על החלטת המפקח לפי סעיף 72(ב) ידון בית המשפט המחוזי בשלושה שופטים. סעיף 72(ב) דן בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף. הסכסוך שבפנינו נוגע לטענה בדבר הסגת גבול ולכן היה צריך לידון בבית המשפט המחוזי בשלושה.

5.התוצאה היא שאנו דנים בבקשה כבערעור ומקבלים את הערעור במובן זה שאנו מחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי שידון מחדש בעניין בהרכב של שלושה שופטים.

ניתנה היום, י"ג באדר התשנ"ח (11.3.98).