קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פדל אלשעאר

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.בתאריך 15.5.92, במסגרת עבודתו של המשיב הראשון (להלן: המשיב) אצל מעבידו, המשיב השני, הועמסה משאית בבלוקים. מיד לאחר הנחת המטען על ארגז המשאית, פעל המשיב לסגירת הדופן (או הדלת) האחורית של ארגז המשאית, דופן אשר נפתחה קודם לכן לצורך ביצוע הטעינה. במהלך סגירת הדופן כאמור, נשמטה הדופן ופגעה במשיב. האם הפגיעה כאמור במשיב מהווה תאונת דרכים, כמובנה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: החוק) - שאלה זו עמדה במוקד הדיון בשתי הערכאות הקודמות.

בית משפט השלום ענה על השאלה האמורה בחיוב, בקבעו כי הפעולה בה היה המשיב עסוק בעת שנפגע היתה פעולת הכנה חיונית לתחילת הנסיעה. כן קבע, שאין עסקינן בפעולה של פריקה או טעינה, ועל כן הוותה פעולת סגירת דופן המשאית שימוש ברכב למטרת תחבורה.

בית המשפט המחוזי ענה תשובה דומה, בקבעו גם הוא שסגירת דופן המשאית לא היוותה חלק מפעולת הטעינה. על פי קביעתו:

"סגירת הדלת היא שלב עצמאי שנעשה לאחר סיום שלב הטעינה, ואין לייחס את הנזק שנגרם בשלב זה לפעולת הטעינה".

השאלה שבה ועולה בבקשה זו, אשר החלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" היא:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלה, אם התאונה והנזק בעקבותיה נגרמו עקב "שימוש ברכב מנועי", אשר זו הגדרתו בסעיף 1 של החוק:

"'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון רכב בדרך, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

בא כוח המבקשת אינו חולק על התקיימות החלקים האחרים שבהגדרת תאונת דרכים. הוא גם אינו חולק, לצורך הדיון בפנינו, על כך שעסקינן בהתנתקות או נפילה של חלק מהרכב כשהוא עומד או חונה, ולפיכך עסקינן לכאורה בתאונה תוך כדי שימוש ברכב מנועי כמובנו בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, אם התאונה אירעה בעת פעולת טעינה של המשאית. חשיבות השאלה היא נוכח האמור בסיפא להגדרת "שימוש ברכב מנועי", בה נקבע:

"ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

על פי סיפא זו, טעינתו של מטען או פריקתו, לא יחשבו לשימוש ברכב.

טענת בא כוח המבקשת היא, שהתאונה ארעה במהלך פעולת טעינה של המשאית, ועל כן התאונה ארעה שלא במהלך שימוש במשאית ואינה מהווה תאונת דרכים.

3.אכן, השאלה בה עלינו להכריע היא, האם סגירת הדופן (או הדלת) האחורית של המשאית, אשר נפתחה קודם לכן לצורך טעינת המשאית, מהווה חלק מפעולת הטעינה אם לאו. לדעתי, התשובה לכך חיובית. אין ספק, שפתיחת הדופן האחורית של המשאית לצורך טעינת המשאית, כמו גם סגירתה עם סיום הטעינה, מהוות פעולות לואי של הטעינה. פתיחת הדופן נעשתה כדי לאפשר את הטעינה או להקל עליה; סגירתה בסמוך לאחר הטעינה באה להשלים את פעולת הטעינה על ידי השבת הרכב למצבו הקודם, הרגיל, קודם פעולת הטעינה. המדובר בפעולות המהוות חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה של אותה משאית, ועל כן יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה.

ברוח דומה פסקנו לאחרונה, כי פריסת ברזנט על מטען שהועמס על משאית היוותה חלק מפעולת הטעינה, כפעולת לוואי שלה (רע"א 6228/98 שיבלי נ' הדר, חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)), וכן שקיפול יריעת ברזנט וקשירתה לארגז המשאית בסמוך לאחר פריקת המטען מהמשאית מהווה פעולה נלווית לפעולת פריקת המטען וחלק שלה (רע"א 2781/98 דגן נ' המגן, חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)).

4.אשר על כן מתקבל הערעור. החלטת בית משפט השלום ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטלים בזה, ואנו מחליטים לדחות את תביעת המשיב נגד המבקשת וכן כנגד המשיב השני, ככל שהיא מבוססת על חוק הפיצויים.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בשלוש הדרגות בסכום כולל של 5,000 ש"ח. קבענו סכום הוצאות צנוע יחסית, בהתחשב באי הבהירות אשר שררה בפסיקה בשאלה אשר עמדה במוקד המחלוקת בבקשה זו.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים. ה

המשנה לנשיא ש' לוין:

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, יג' באדר התשנ"ט (1.3.99).